h1

עודף ממאה

אוקטובר 27, 2008

 

בטעימה ב"יין וגורמה" הביאו משתתפים יינות שהם חושבים שהם יוצאי דופן. כמו שכבר כתבתי – לטעמי ירדן קברנה 2001 התבלט מעל השאר. גם אם יחלקו עלי שיינות אחרים היו טובים יותר – אני חושב שכולם יסכימו שמדובר ביין מורכב, מאוזן ובעל שנים לפניו. העובדה שהוא נרכש עם עודף משמונים ש"ח בזמנו הייתה הטריגר לפוסט הזה שמתבשל כבר מזמן.

השוק צמא לחידושים. לא חסרים לקוחות שישלמו כפול בשביל להביא את היין מהיקב הלא מוכר, או היין עם הגימיק מאחוריו, הסיפור של היקב ועוד. התוצאה: יקבים קטנים נפתחים על ימין ועל שמאל. בתוך אותם יקבים קטנים, אפשר למצוא קבוצה לא קטנה שנופלת לתבנית מוכרת: יקב קטן, בציר ראשון-שני, יינן חסר ניסיון, ידע או הכשרה, סיפור כלשהו על היקב, תווית יפה ו… תג מחיר תלת ספרתי נאה.

אדם שמגיע מתחום עיסוק אחר היה מצפה לכוחות שוק שיגרמו ליקבים כאלה להסגר על ימין ועל שמאל, אבל בשנים האחרונות מספר היקבים רק הולך וגדל (להוציא מקרים בודדים כמו אמפורה). יש מי שמוכן לשלם – והמחירים רק עולים (גם ביקבים הגדולים).

קל להתפס ליראון כשמדברים על תמורה למחיר, עם יכולת התיישנות לא רעה, עם מורכבות ועם עצמה. קחו חבית אחת ממנו – בקבוקו מאחורי תווית בוטיקאית במחיר של, נאמר 150 ש"ח – שימו בחורה נאה בדוכן טעימות ביריד יין – והבקבוקים יחטפו כמו לחמניות חמות, וישובחו בעיתונות.

סדרת ירדן, עם הקברנה בראשה (וגם המרלו האנדררדוג לא מתבייש) נותנת עקביות, כושר יישון מוכח של למעלה מעשור בחלק מהבצירים ויינות פשוט מצויינים. יקב ויתקין – עם בלנדים נגישים ועם זנים מאתגרים ומיוחדים, עם הקרינאן המיתולוגי, הפטיט סירה העטור (שניהם בצדק), עם הקברנה פרנק המרשים, הקינוח המיוחד ועוד – מוכר את כל היינות שלו במחירים דו ספרתיים. אפשר למצוא עוד מספיק דוגמאות ברוח הזו.

המטרה של הדברים היא לא להתלונן, אלא לחלוק תובנה: לדעתי, אפשר לספור על יד אחת את היקבים שמוציאים יינות במחיר תלת ספרתי שמצדיק את התמורה. אם מישהו יתעקש אז אולי על שתי ידיים.

האמת? כל עוד אני יכול להנות כמו שאני נהנה מירדן, יראון, ויתקין ואחרים- אז גם במקרים של מחירים גבוהים מוצדקים – אני מוותר. במקרים של יקבים גדולים ומוערכים, שמתחילים לעשות יינות במחירים שיותר קרובים למאתיים מאשר למאה – האיכות בד"כ טובה, במחיר של ירדן ויראון ביחד? לא תודה.

אז אם אתה עושה יין בשביל הכיף, הידע שלך מסתכם בספר שקראת, היינות שלך לא הוכיחו איזו יכולת התיישנות או עקביות, והמחיר שלך הוא תלת ספרתי – אנחנו ניפגש בירידים, נחייך, נחליף כמה משפטים – אבל הארנק שלי ישאר בכיס.

13 תגובות

  1. זה לא בדיוק ככה.
    עודף ממאה זה קצת מטעה. הרי המחיר של קברנה סוביניון ירדן 2005 לפי היקב הוא 125 ש"ח. זה שחנויות מוכרות זול מהמחיר לצרכן זה בשל הנחה לכמויות וכו'.
    מחירו של היראון עלה גם כן, שוב גם פה יש הנחה לכמויות בחנויות מסויימות שמוכרות את היין.
    למען האמת, אם צריך קצת סייגים, אני חושב שעד מחיר של 130 ש"ח אפשר בערך למצות את רוב היינות הטובים בארץ שלא מגיעים לרף ה 200 ש"ח.


  2. כמדומני שה"מחיר לצרכן" של ירדן הוא 115 ויראון אחרי העליה כ-90.

    בפוסט אני מתייחס למחירים ראליים בחנויות שאני קונה בהן, בוא נאמר – מחירי דרך היין או פחות.

    הפואנטה של הפוסט: מספר היקבים שמייצרים יינות – שמצדיקים לדעתי מחיר (בפועל) בעל 3 ספרות – הוא זעום.


  3. הירדן המחיר המומלץ לצרכבן ביקב הוא 125, אתה מוזמן להתקשר ולבדוק.
    ראשית, מספר יינות שמצדיקים מחיר דו ספרתי הוא שואף לאפס. הבקבוקים הכי יקרים עולה לייצר בסביבות 20-30 ש"ח. יש כאן הרבה עניין של שיווק ומיתוג והכי חשוב מי שיקנה.

    ישנם גם הרבה יקבי בוטיק במחיר תלת ספרתי והשאלה כמובן למה?

    יש כאלה שמוכרים קצת ורוצים רווח גבוה, לא יודע אם זה יספיק להם להתקיים בעוד כמה שנים. מצדיקים לדעתך בתור צרכן, זה שיקול אחד. מצדיקים את דעתו של בעל היקב, זה שיקול שונה.
    ת'כלס אין הרבה הבדל בין ייצור של יין שעולה שישים שקל לבין יין שעולה מאה שישים שקלים, זה בערך אותן עלויות ייצור. אני לא טעמתי את רוב היקבים בארץ, אך ממה שטעמתי, אני יודע שרוב התמחור בנוי סביב כמה יהיה מוכן לשלם על זה הצרכן ולא מה המחיר האמיתי של היין.
    ככה מעריכים מוצר.

    מצדיק, לא מצדיק, זה בכלל לא שיקול בשיווק. אתה צריך לחכות למהפכה הבאה, שרוב יקבי הבוטיק יפשטו את הרגל ואז המחירים יתמתנו. מכיוון שיקבי בוטיק רבים גרמו לעליה במחירים אצל היקבים הגדולים גםכן.


  4. הנקודות שלך מעניינות ונכונות. הפוסט אבל עוסק דווקא בצד השני – בהיבט של הצרכן.
    אפשר להוסיף לנקודות שלך גם את העובדה שליקבים קטנים עולה הרבה יותר כסף לייצר כל בקבוק.

    אני לא חולק על העובדה שיש מי שמשלם. מרגלית, שהיה אחד היקבים היקרים בארץ – העלה את המחיר בעשרות אחוזים. אני מבטיח לך שהוא לא יישאר עם עודף בקבוקים.

    שאטו גולן, שגם הם נמצאים על התחום היקר של הסקאלה העלו מחירים משמעותית. הלימיטד אדישן עולה כל שנה כ-20% יותר. אבידן מוכרים יין ב-230 ש"ח שנחטף כמו לחמניות.

    אין לי בעיה עם זה – אני לא מתלונן, אני לא כועס, אני לא פותח עיניים. אני בסה"כ אומר, ממבט של צרכן – הארנק שלי נשאר בכיס.

    יש משהו מעניין בלהכיר יקבים קטנים, ובתוכם יש גם פנינות אמיתיות, כמו פלאם למשל. אבל אם אתה יקב בלי ידע וניסיון, מבציר ראשון, ואתה לוקח מחירים כאילו אתה פלאם – אני מוכן לספק את העניין שלי במפגש בירידים ובתערוכות, בעוד שהכסף שלי יילך ליינות שלדעתי שווים את מחירם.

    לדוגמה, ראה בהקשר זה את החלק שמתייחס ליקב כרמיה בדיון הבא:
    http://www.wines-israel.co.il/s1763/lhe/aforums/f331/73330.php


  5. רוצה להכיר יקבים קטנים?

    תצטרף אליי לסיורים שלי, מבטיח לך הנאה :)


  6. תזמין אני בא בכיף.


  7. קינקס, לא לשכוח גם אותי ואת גיא. לגבי "שואף לאפס", אני לא הייתי ממהר לפלוט כאלו הכרזות גורפות. בין ויתקין לאמפורה (שעוד חי וקיים, לא יודע למה אתה מבכה אותו) לבין צרעה לבין טוליפ ועוד אחרים יש בהחלט יינות ממוצעים עד מעולים מיקבי בוטיק ועם עודף מ100. השוק הישראלי מלא בפלצנים אבל גם באנשים שמבינים ענין ונהנים בלי לשבור את הבנק. אני בטוח שעל כל לקוח פראייר של מרגלית (וטעמתי כמה, לא שווים בעיני את המחיר), יש שניים נוספים שלא יגעו בויתקין כי "הוא זול אז הוא בטח לא טוב", ועל זה אני אומר יופי, יותר בקבוקים למי שבאמת מבין :-)


  8. אני פולט זאת על סמך ידע של עלויות ייצור של יין. אומנם ידע זה הוא חסוי, אך מתוך כתיבה על יקבים ויינות, אני יודע מהן עלויות הייצור של יין. מבחינת עלויות הייצור זה העניין, אל הכנסתי עלויות שיווק, הפצה ומיתוג אשר מייקרות את היין.
    אני לא אוהב את אמפורה, מה לעשות, לדעתי אין להם מספיק פרי להחזיק את כמות העץ הקלויה הזאת.

    לגבי סיורים, אני לא יודע כמה אנשים אני יכול להעמיס, אזה זה עדיף לעשות במסגרת תפוז. אני למעשה בא לכתוב על היקב ולא לעשוק אותו עם כמות אנשים.


  9. 3-4 מתלהבי יין שעושים לו אח"כ יחס"צ חינם פה-לאוזן זה לא לעשוק.


  10. […] ונגישות. זאת ועוד, על כל היינות (להוציא הקינוח), תקבלו עודף ממאה ש"ח, מה שמעמיד לדעתי את היקב ברשימת מצטייני התמורה למחיר. […]


  11. […] בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה. […]


  12. […] שהבאתי ולי יש היסטוריה, ובפעם האחרונה שטעמתי אותו הוא גרם לי לקנות את מקרר היין הראשון שלי. אני שמח לדווח שגם […]


  13. […] * מבחן הירדן – האם הוא טוב יותר מירדן קברנה שעולה 100 ש"ח […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s