h1

סירה ושיראז

יוני 13, 2008

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה – ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם – תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה – אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה – אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש"ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש"ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש"ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש"ח.

Saint-Joseph "לה רושה" 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה – אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש"ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד – גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d'Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש"ח, שווה.

d'Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה – סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש"ח.

 לסיכום – אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

16 תגובות

  1. שוב, לדעתי טמפרטורת ההגשה הייתה גבוהה מידי. אני מתאכזב שוב ושוב. הדד ארם גם בעיניי היה מאופק למרות שציפיתי לאיזה פצצת פרי מטורפת והוא לא היה ככה. הוא היה מאוד מאוד מאוזן. השוטפייר והרד נקטר היו מפוצצים בהרבה, אם כבר עולם חדש מוחצן וגלוי אז אין ספק שהרד נקטר לוקחת את המקום הראשון.

    "לה רושה" היה המוצלח בין הצרפתיים למרות הדירוג היחסי נמוך שלו, או הכי נמוך שאפשר לפי AOC. רמה של וילאז'. הצרפתיים זכו לייצוג בלתי הולם לדעתי, ובכלל כל היינות היו חמים מידי לטעמי, חלק מהיינות שלי הכנסתי למקרר. זאת כבר פעם שנייה שאני מאוכזב באיש הענבים מהטמפרטורת הטעימה של היינות.


  2. הכל נובע מטמפרטורת החדר. היינות מאוכסנים שם בטמפ' מתאימה וברגע שהם עומדים כמה שעות על השולחן הם מגיעים לטמפרטורת החדר.

    בנוסף, בכמויות קטנות של טעימה – מה שיותר חשוב מטמפרטורת היין זה טמפרטורת הכוס, בגלל שבכמויות יין קטנות היין ישר מקבל את הטמפ' של הכוס ולא להיפך. הכוס גם היא בטמפרטורת האוויר.

    כל זה עוד לפני שדיברתי בכלל על ההשפעה של חום על חוש הריח והטעם שלנו, ובכלל על ההרגשה הכללית.


  3. בקיצר,
    בפעם הבאה כשאנישם זה רק בחורף. שתי הטעימות האחרונות ביאסו אותי מאוד מאוד.


  4. עוד שאלת סקרנות.
    יצאתם עם איזה יין במקרה?


  5. לא. רציתי לקנות את הפוטבולט אני חושב שהוא תמורה טובה למחיר אבל יש לי שני יינות אדומים מעניינים בארון והם מחכים כבר יותר מידי זמן (כי קיץ ואני כמעט לא שותה אדומים) אז אני לא רוצה לחכות איתו עד שיהרס.

    בנוסף רוב הקהל שמתארחים אצלי יותר בכיוון של יינות ידידותיים יותר וכנראה שזה לא ימצא חן בעיניהם כ"כ.

    אם היה לי מקרר הייתי לוקח אחד בלי לחשוב פעמיים. לקחת משהו חוץ מהזוג ה… נדיר…?


  6. לא.
    לקחתי רק אותם כי במחיר שהם היו ובטעם שלהם הם תמורה מעולה לכסף לדעתי. אם השוטפייר היה עולה כמותם, הייתי לוקח את השטופייר, לדעתי בטעימה לטעום את הטוליפ ואז את הילו לייבל זאת חתיכת נפילה.

    אגב, אני לא חושב שהטוליפ כזה מוחצן, למעשה הוא היה דיי רגוע אם למשל טועמים את הרד נקטר שהוא כמו סוכריה לעומת כולם. כפי שגם אמרתי מקודם, החום בטעימה הוציא את היינות מהאיזון. טעמתי את ה"נדירים" לפני כמה חודשים בחורף והיין היה מאוזן, טעים, אפילו טאני במידה כזאת ואחרת ולא מוחצן ממש כמו שיראז אוסטרלי, די רגוע.
    זאת הסיבה שלקחתי.

    בשל החום של אתמול היחידים שהייתי מוכן לקחת זה את זה או את השוטפייר על סמך טעימות קודמות.
    אגב, אם עסקנינו בנדירים, הצלחתי לשים יד על שני טוליפ סירה 2005.
    חודש הבא יהיו אצלי.


  7. זה לא ממש פייר.
    לטעום יינות אוסטרליים בעלי אופי "חם" עם המון פירותיות לצד קוט רוטי שצריך לפחות 10 שנים בבקבוק כדי להראות את מה שהוא מסוגל וזה חוסר מקצועיות מצד איש הענבים בעיניי.
    אין שום סיבה לחשוב לפתוח בכלל את הקוט רוטי או הסיינט ז'וזף, בטח לא מול אוסטרליים מוכנים לשתייה.

    קרוזה הרמיטז' הוא האזור הכי פחות טוב ברון הצפוני וזה ברור למה עדיף יין אוסטרלי על פני יינות משם, אבל תנו לקוט רוטי עוד עשר שנים לפחות ותראו מה הוא יודע.


  8. שמע אור, היינות הלכו לאיבוד בגלל טמפרטורת ההגשה ואין ספק שחלקם לא התאימו לטעימה בסטטוס הנוכחי.
    אני סבלני, יש למה לחכות בנושא הייבוא של סירות צרפתיות בישראל.


  9. אור, כמה הבהרות:

    (*) לא טענתי שזו השוואה הוגנת או הגיונית, רק כתבתי איזה יינות אהבתי ואיזה פחות. בנוסף, אני לא יודע (כמו שכתבתי) עד כמה היינות הצרפתיים מייצגים נאמנה את הרון כי יש לי אפס ניסיון בזה. השטונף דו פאפ היחיד שטעמתי השאיר עלי רושם טוב בהרבה מכולם, והוא לא היה יקר יותר מהיקרים כאן.

    (*) לגבי הקוט רוטי – שוב, אין לי ניסיון בכלל עם הרון, אבל אני מהמר שיש יותר סיכוי שהוא לא ישתפר מאשר ישתפר. אני יודע שיש הרבה אנשים שמוכנים להמר בכספם על זה ואני אפילו מבין את הקסם והסקרנות שיש בזה. אני עדיין לא שם. דווקא הקוט רוטי הספציפי היה הכי מודרני ו'חם' מכל הצרפתיים, אגב.


  10. צוות איש הענבים פרסם את רשמי טעימה משלהם, כולל ציונים. מעניין לראות נקודות דמיון ונקודות שוני ביחס למה שאני חשבתי
    http://www.grape-man.com/default.asp?contentID=479


  11. צר לי להגיד, שהנקודות דימיון שלי קטנות. משום מה אני מתפלא שמה שהיה יקר יותר זכה לציון טוב יותר. לא יודע הילו לייבל היה נוראי בעיניי, הגרי לייבל 2002 ממש ממש לא הרקיע שחקים.
    בטוליפ לא הרגשתי כל כך הרבה עץ כפי שהם כתבו והחימצון הקל יכול להיות שהוא נבע משמירה לא נאותה עם טמפרטורת הגשה גבוהה. היין לא זכור לי כך. הר נקטר טעים לאללה, אך לפעמים אני תוהה אם זה יין או ממתק.

    אני מאוכזב מהרשמים בלשון המעטה. זאת טעימה ברורה של מה שיקר קיבל את הציון הגובה ולא בהכרח בצדק.


  12. לקראת טעימת יינות הקינוח בשישי הקרוב התקשרתי לאיש הענבים לשאול מה שלום המזגן. ספרו לי שבטעימת הסירה המזגן היה מכוון בטעות על חימום(!), וזאת הסיבה לטמפרטורות, ונשבעו שבטעימה הקרובה הכל יהיה בסדר מבחינת טמפרטורה…


  13. איך בטעות?
    כולם העירו שם על החום שרר באיש הענבים.
    אני נקרע פה מצחוק, מצד שני המזגנים לא הרשימו אותי שם כמו שצריך. החלטתי לוותר. בחורף אבוא לטעימות או כשיחליפו שם מזגן.


  14. Islay, אני מצטער אבל אני חושב שעשו טעות במה שאמרו לך בטלפון כי כן השתדלתי להיות מתחת למזגנים ולפחות שניים מהם הוציאו אוויר קר.


  15. אני שמעתי בטעימה הזאת, שבטעימה של השישים שנה המזגנים לא היו מכוונים לכיוון הנכון זה מדוע היה חם. כעת הם אומרים שהיה בטעימה הזאת מזגנים על חום בעוד בעל הלוג הזה הרגיש אחרת.
    דעתי היא, שעד שלא יבוא החורף או לא יחליפו את המזגנים באיש הענבים אני מדיר את רגליי משם.


  16. […] אומר סירה. מזכיר לי במשהו את הקרוז-הרמיטאז' של גיגל שטעמתי באיש […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s