h1

עמק האלה

יוני 3, 2008

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש"ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה – משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו – האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר – כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר – 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 – בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש"ח.

שרדונה 2006 – זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי – מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש"ח.

EverRed 2004 – שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש"ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 – סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש"ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 – שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 – אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: "יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי".

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 – פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 – לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים – הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 – פרי כ"כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר – אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט – כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 – לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות – שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת – אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום – הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות – כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש"ח).

9 תגובות

  1. קודם כל אחלה פוסט
    עכשיו בקשר לאבר רד אני כמעט בטוח שזה לא המחיר שלו.
    ובכל מקרה מצאתי אותו גם ב55 שקל שם הוא נותן תמורה יפה. לגבי השרדונה אני קצת פחות מסכים איתך לדעתי הוא היה מוצף בעץ ואני לא ממש חיבבתי אותו
    המרלו אכן היה מצויין ושווה לקנות שיצא
    הקברנה VC היה טוב למרות שפחות אהבתי אבל מה שכן היה מעניין זה שבהתחלה קיבלנו את הקברנה שנטען שהוא קורקי
    ולמרות שאחרי הטעימה מהקברנה הטוב היה אפשר להבחין בהבדלים הגדולים בטעימה לבד אני לא הייתי פוסל את היין
    וחושב שהוא היה מאוד גבולי.
    אגב את המוסקט קינוח אני דווקא אהבתי הוא אמנם היה שמן ולא מאוזן מבחינת חמיצות אבל לא היה זכר ל16 אחוז אלכוהול והיה לו טעם נהדר של עוגת משמשים.


  2. לגבי האבר-רד, שאלתי וזה המחיר שאמרו. יכול להיות שהם טעו. אני קניתי בזמנו ב-54 ב'יין והסיגר', אבל אני יודע שזה פחות או יותר מחיר סיטונאי ומשהו חריג אפילו בשביל החנות ההיא.

    מסכים עם מה שאמרת על הקורקי. כבר טעמתי יין קורקי עם הרבה יותר "אופי".

    לגבי השרדונה – אני ממש אלרגי לעץ ביינות לבנים ואני יכול לספור על יד אחת יינות לבנים מיושנים בעץ שנהניתי מהם (לא רק שרדונה). השרדונה של עמק האלה הוא אחד מהם.


  3. השרדונה של עמק האלה הוא כנראה השרדונה שהכי קרוב לשבלי הצרפתי במחיר שלו. כן, יש בו עץ, אך השימוש מאוד מאוד מתון ובעיקר בחביות ישנות. למעשה השרדונה של עמק האלה מועדף עליי פחות או יותר מעבר לכל שרדונה ישראלי. השרדונה שלהם נפלא. אין בו עודף עץ, הוא מאוזן מאוד והטעמים הם טעמי שרדונה ולא שאר קשקושים.


  4. לא טעמתי עשרות שבלי – אבל אני יודע שגם שם יש פצצות עץ ויש יינות מאוזנים. עד כמה שאני זוכר שם דווקא נהוג כן להשתמש בעץ חדש.

    אמפורה (05) עושים שרדונה עם עץ מתון יחסית ששווה לבדוק. בנוסף – לפלטר יש שרדונה מצויין ללא עץ בכלל. יש לי בקבוק 2007 במקרר ואני סקרן לבדוק אם הם עשו בשרדונה את קפיצת המדרגה שהם עשו השנה עם הסוביניון בלאן.


  5. שבלי טוב לא יהיה מפוצץ עץ, אם כי בהרבה פעמים התסיסה נעשת בחביות עצמן. לרוב הנן חביות משומשות. ברצינות, יצא לי לטעום פה ושם כמה פרמייר קרו וזה הדבר הקרוב ביותר למה שטעמתי זה עמק האלה. לא שקלו דה גת או קסטל גרועים הם פשוט יקרים מידי. יצא לי לטעום את השרדונה של קלו דה גת שזכה לשבחים בויין ספקטור ולא הפיל אותי, השרדונה שלהם של 2005 הפיל אותי. יכול להיות שהאשמה היא בטמפרטורת ההגשה ובחום הגבוה ששרר באותו יום, שהרג את היין מהר מידי.

    כמדומני לפני כמה חודשים טעמתי את השרדונה של פלטר, לא מאכזב. לא יודע האם זאת קפיצת מדרגה, בכל מקרה הוא טוב.


  6. […] מעט מאוד מתוך אותו מרלו אפשר לזהות כמרלו. אפשר לציין את עמק האלה לחיוב בנושא זה, וגם את המרלו רזרב של רקנאטי שלדעתי לא […]


  7. […] מאפשרים לי, אבל טעימה של בן חנה בהנחיית שלומי צדוק, טעימה של עמק האלה בהנחיית דורון רב הון – ודוגמאות אחרות – מצאתי רק בספשל רזרב. הפעם, […]


  8. […] חדשים מעמק האלה פברואר 21, 2010 שנה וחצי מאז המפגש האחרון הרציני עם יינות עמק האלה, הוזמנתי ע"י דורון רב הון, […]


  9. […] התחושה של הפרי אלא מוסיפה לה נפח, טעמים ועניין. כמו בצירים אחרים – מדובר כאן על אחד מיינות השרדונה המוצלחים בארץ […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s