h1

לא לשכוח – לבדוק את הבציר

אפריל 13, 2008

פוסט קצר, צרכני ותמציתי. אפשר לסכם אותו במשפט אחד: תמיד לבדוק את הבציר של הבקבוק שעומדים לפתוח בשבילכם.

דוגמאות? במסעדה שמאוד מנסה להחשיב את עצמה, ניסו לדחוף למשפחה שלי לא מזמן גמלא מרלו 2001 (!) במקום גמלא קברנה 2004 בטענה ש"נגמר ההוא וזה אותו דבר". הבעלים/מלצר החצוף גם הציב את זה בתור עובדה ועצרתי אותו שניה לפני שהפותחן היה בתוך הפקק וביקשתי ממנו בנימוס לשכוח מהרעיון המגוחך שלו. שניה אחרי זה הוא פתאום מצא קברנה (במילים אחרות – מחכה עם היינות הספק-מקולקלים שלו לפראיירים הבאים), וגם כאן הבציר היה 2003 ולא זה שביקשנו, אבל לא אמרתי כלום (פשוט כי אני מעדיף אותו). הייתי חושף את שם המסעדה אבל כנראה שהקרמה עשתה את שלה והיא נסגרה מאז (ולא לראשונה).

מצב היין במסעדות משתפר והולך, אבל היות ורובנו לא אוכלים במסעדות העילית על בסיס קבוע – ברמות הביניים המצב נע בין טוב מאוד לבין מגוחך. באירוע משפחתי קטן ומוצלח שנערך במסעדה של אחד המלונות היוקרתיים במטרופולין סביב ת"א עמד בכניסה מקרר / תצוגה בעל חזות מרשימה, כולל בעיקר יינות לבנים – בעיקר רמה"ג. לרגע התרשמתי ממבחר הלבנים עד ששמתי לב לבצירים. אני נותן דוגמאות ליינות שאני בטוח שלא ירוויחו מיישון בבקבוק (בניגוד למשל לשרדונה/ויוניה מיושנים בעץ שאולי כן יכולים להשתבח). גמלא סוביניון בלאן – 2005, ירדן מוסקט 2003 והיהלום שבכתר – ירדן גוורץ 2004. אני לא אומר שהיינות מקולקלים, אבל אני מוכן להתערב שהם משמעותית פחות טובים מבציר חדש, טרי ורענן.

בקצרה ובלי להלאות בדוגמאות נוספות – פשוט בקשו להסתכל על הבקבוק לפני שפותחים לכם אותו – ותחסכו אי נעימות.

4 תגובות

  1. כיוון שיש לי כאן שני בקבוקי גוורץ 2005 של ויתקין שבעת קנייתם קיבלתי המלצה מפורשת לחכות ל2009, אני מניח שיש סיבה. מוסקט אם הוא מתוק יכול לשרוד במקרר, אבל אין סיבה ליישן, וסוביניון 2005 אין לו סיבה בינתיים להתקלקל.

    לעומתם גמלא מרלו כנראה בסוף ימיו. מקסימום היית טועם ואם מקולקל שולחים אותו להביא בקבוק אחר… בניגוד לחנות יין, מסעדה לא יכולה לגלגל עליך את העלות של יין מקולקל. אחת הסיבות למחירים הגבוהים.


  2. אני לא מכיר את הגוורץ של ויתקין אז אני לא רוצה לדבר באוויר – אבל את זה של רמה"ג אני מכיר היטב ואני מתערב שיותר משנה אחרי היציאה לשוק הוא פחות טוב מאשר בקבוק חדש.

    אני לא מדבר על "לשרוד" כמו שהגדרת את זה. יינות יכולים לשרוד לא מעט. השאלה אם כשמוכרים לך את זה במחיר פי שלוש מהמחיר הסיטונאי – האם לא הגיוני שתצפה לקבל את היין הכי טרי וטוב שיש בשוק?

    סוביניון בלאן של גמלא יכול להחזיק שלוש שנים במקרר, אבל זה לא משפר אותו. הוא יכול להיות במקרה הכי טוב כמעט כמו בציר חדש, ובמקרה הפחות טוב – פחות טוב. אני מנחש שהמחיר שלו שם עומד על 70-90 שקל (מחיר סופרמרקט: עודף מ-30). בשביל כזה מחיר – לא תעדיף את הבציר האחרון?

    גם לגבי הפסקה השניה שלך אני לא מסכים. כל חנות יין שמכבדת את עצמה תחליף לך בקבוק מקולקל. אני יכול להגיד שראיתי במו עיני שמחזירים לספשל רזרב בחיפה בקבוק לא מקולקל שהלקוח לא אהב (בטווח ה-50-100 שקל) והם קיבלו אותו בחזרה בלי לשאול שאלות (הבקבוק גם היה חם וישב איזה חצי יום באוטו בשמש).
    דווקא המלצר/בעלים במסעדה שניסה לדחוף לנו בכוח את המרלו לא היה מקבל בקלות בקשה שלנו להחזיר את היין, במיוחד אם הוא היה סתם מבאס או אחרי השיא ולא מקולקל פרופר.

    בנוסף, עד כמה שאני יודע לא מסעדות ולא חנויות לא סופגים יינות מקולקלים (לא כולל מתיישנים). אתה מחזיר אותם לספק תמורת זיכוי. מחירי היין במסעדות (שבהן זה מוגזם, כמו חרמון אדום ב-90-100 שקל) גבוהים בגלל חזירות לשמה. אני שמח לדווח שיש יותר ויותר דוגמאות נגדיות לזה, ומחכה ליום שזה יהיה הרוב.


  3. כן.. האמת היא שהיתה דוגמא נגדית אחת שנתקלתי בה לאחרונה: אמנם בתפריט היה רשום שהמסע הישראלי לבן 2005 של ויתקין עולה 110 שקלים ברובינשטיין, בחשבון הסופי המחיר היה 79 שקלים – מחיר שפוי בהרבה.

    עדיין – אין ספק שברוב המסעדות, ההתחזרות חוגגת במחירי בקבוקי היין. וזה לאו דווקא קשור לעולם התל אביבי במקרה הזה. מתברר שלחזירות אין ממש גבולות.. :)


  4. ושלא יעבדו עליכם



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s