h1

קצת ויסקי

נובמבר 12, 2007

כמה מילים על ויסקי ששתיתי בשבועיים האחרונים. נתחיל לפני כשבועיים- יצאנו לחגוג בסקטצ'. צ'ייסר גרנט'ס ליד הגינס הזכיר לי כמה אני לא אוהב את הבלנד הזה. עץ מר, גס ומחופספס (ולא בצורה טובה), ולא ממש נעים לשתיה לטעמי – אפילו בצ'ייסר. במסגרת מבצע לקידום המותג הציעה לי המלצרית שתי חצאי מנות של גרנט'ס 12 ו-18 ב-36 ש"ח. קיוויתי שסוף סוף יהיה לי משהו נחמד להגיד על הויסקי. טעיתי.

מאחר והתנאים היו רחוקים מאידיאליים לטעימה אין לי רשמים מפורטים אלא רק דעה כללית: שניהם סובלים מאותו סימפטום – עץ גס, מרירות, ולא הרבה מעבר. אכן שניהם משמעותית פחות גסים מהבסיסי, אבל עדיין לא מתקרבים לאיכות של מאלט בסיסי, או של בלנד טוב כמו ג'וני שחור. המסקנה משלושת הגרנט'סים הללו זה שעדיין, הבלנד היחיד של המזקקה שאני מוכן לשתות ואפילו מתחיל לחבב זה ה-Ale Cask, שהוא נעים, נחמד ומתומחר בצורה נוחה. אחרי כל הגרנט'ס הזה, צ'ייסר גלנמורנג'י ששתיתי עם הבעלים לפני שיצאנו הרגיש חלק כמו מים (כבר אמרתי שהוא אחלה ויסקי?)

גראנט’ס 12 וגראנט’ס 18 

ונעבור לדברים יותר מעניינים. ביום שבת, בדרך לחיפה הצטרפתי ל-Islay וגיא לביקור קצרצר אצל עירא. בניגוד לפסקה הקודמת, הפעם נהגתי אז הסתפקתי בשתי טעימות פצפונות, מכוסית טעימה מושקעת של ארדבג.

פתחתי ב-Linkwood בן 26 (!) שנה שמבוקבק ע"י Rare Malts. לויסקי צבע צהבהב בהיר יחסית, עם לימון באף, מינרלים וים, ואולי רמז קל לעשן ותבלין. מפתיחה כזו מצפים לויסקי קליל ולכן הגוף המלא-מלא מגיע די בהפתעה, ופורס על הלשון פרי מגוון כמו הדרים ותפוח, לצד וניל, תבלין ולא מעט עשן. האפטרטייסט המעושן-מתובל ממשיך כמה שאפטרטייסט יכול להמשיך, ואני מדבר על עשר דקות ויותר.

 www.singlemaltsdirect.com

משם עברנו לבקבוק Macallan 11 years single cask, בעל צבע אדום יותר מכל ויסקי שראיתי. האף פוצח בהסתערות של ענבים, צימוקים, שזיפים מיובשים, פלפל שחור (ואולי ציפורן) ואלכוהול. המון אלכוהול (62% 60.2%). אחרי כמה טיפות מים מתוודעים גם ללא מעט וניל. בפה הוא אגרסיבי למדי, ולכל שפע הפרי מצטרף תבלין ועץ די מריר. ויסקי מעניין ולא שגרתי (אחת התגובות הייתה: "יש קצת ויסקי ב-שרי שלי!"), אם כי לא כ"כ כוס התה שלי…

תודה על האירוח ועל החברה!

15 תגובות

  1. הי, למה קצת וויסקי? תן עוד.. התיאור שלך לLinkwood נפלא. אנסה לשים עליו יד בקרוב :-)
    לגבי גרסאות הגרנטס למינהם, הבלנדד הרגיל אכן מאכזב, אבל מבחינת תמורה למחיר אני חובב את גרסת השרי שהפיניש מורגש ומשכיח מעט שמדובר בבלנדד פשוט יחסית.


  2. הלינקווד נחמד מאוד. עם זאת, יכול להיות שבמחיר (הבוודאי אסטרונומי שלו) הייתי מעדיף לקנות מספר בקבוקים טובים אחרים. יכול להיות שאני לא מנוסה מספיק בשביל להעריך מורכבות שיש בו, אבל בתור budget costumer אני מעדיף לרוב ויסקי מעט יותר צעיר.

    לגבי גרנט'ס, אני דווקא מעדיף את ה-Ale cask, וזה שהוא פשוט לא אומר שהוא לא נחמד מאוד לשתיה.
    הבעיה היא שעל הבלנד הרגיל או ה-12 וה-18 אני לא יכול להגיד "נחמד לשתיה", או אפילו "נעים לשתיה".


  3. לגבי הגרנטס 12 ו18 אני מסכים, רצוי ואף כדאי לוותר. לגבי השרי מבחינתי הבלנדד(מדגיש את עניין הבלנדד) הסקוטי המועדף עליי. משהו בג'וני ווקר מפריע לי מאוד(גם בשחור וטיפה אפילו בכחול) , אחד הטעמים שם מאוד מפריע לי (לא מצליח לזהות אותו).
    לגבי הלינקווד, בדקתי הרגע את המחיר ב2-3 אתרי וויסקי, והמחיר נע סביבות 65-80 פאונד לבקבוק… כואב(בכיס).


  4. האמת שציפיתי שיעלה יותר. גם הוא כמעט בן שלושים ;)


  5. כרגיל תענוג לקרוא אותך.
    אני בשלבים מאוד מוקדמים בעולם הוויסקי, אבל לקרוא את הטעמים שאתה מצליח לשלוף מהוויסקי, זה פשוט מעורר קנאה.
    אני בשלב שאני מצליח להבדיל בין "אוהב" ל"לא אוהב" וזהו.
    מעניין אותי אם מהפעם הראשונה הרגשת כל מני דברים כאלו?
    ברור לי שזה עניין נרכש והניסיון מאוד משמעותי פה, אבל מעבר לניסיון, יש משמעות גם לרגישות החושים.


  6. שלום וברוך הבא,

    כמה ששותים יותר מקבלים יותר ניסיון ואז אפשר גם לשים לב ליותר דברים. בנוסף, אני מוצא שלקרוא רשמים שכתבו אחרים (מגזין הויסקי זו התחלה מצויינת) גם מלמד הרבה.

    ואגב, גם כשמתקטננים על טעמים וריחות, לדעתי עדיין המבחן "אוהב"/"לא אוהב" הוא הכי חשוב…


  7. Macallen Easter Elchies 11' Single Cask (285 bottles made) – אין ספק שלא קולע לטעם של כולם, וכמו שאמרתי גם בתפוז – אפשר ורצוי לדלל ואפילו בנדיבות, ולא תתפוס אותי אומר את זה כמעט על אף ויסקי. אגב הוא רק 60.2% אלכוהול :-)
    כמו רוב התוצרת המסורתית הוא מיושן לאורך כל חייו בחבית שרי מאלון אירופי. רק סדרת הפיין אוק מערבבת גם חביות אחרות. עלה 80 פונד. להשיג רק במזקקה.

    הלינקווד גם הוא בסדרה מוגבלת, כנראה של כ6000 בקבוקים. לא יודע אם בארים מחזיקים אותו, 73 פונד. למעשה טעמת את שני הבקבוקים הכי יקרים אצלי באוסף. אני לא שותה מהפסיכוזות האלו ביומיום :-) לפעם הבאה אני ממליץ לך על הארדבג 8 ו-9 שנים שלי ושל גיא בהתאמה, טעימת עומק מעניינת.


  8. תודה על התיקון ועל האירוח. עד כמה שאני יודע, רוב התוצרת המסורתית מיושנת דווקא בחביות ברבן מארה"ב ולא בחבית אירופאית, אבל אשמח אם תעמיד אותי על טעותי.


  9. יותר ממרגש


  10. רוב הסינגלים הסקוטיים מתיישנים באקס-ברבן, אבל מלבד סדרת מקאלן פיין אוק – כל המקאלנים מתיישנים בחביות אקס-שרי כל חייהם. את זה למדתי במזקקה בעל פה, אבל אני אנסה למצוא לך סימוכין בכתב.


  11. לא צריך סימוכין בכתב, הרי היית שם… ;)


  12. כמה הערות:
    1. שמחתי להכיר אותך, איש – במיוחד אחרי שאני עוקב כבר הרבה זמן אחרי הבלוג הזה. אבל הערה קטנה לגבי השם – זה גיא, לא גל…
    2. לגבי הויסקים עצמם – גם עירא עשה טעות קטנה. הלינקווד עלה 70 פאונד בדיוק במזקקת אובן, ואכן – אחת הקניות המוצלחות ביותר של הטיול. קשה לי להאמין שמישהו יביא משהו כל כך נדיר לארץ, ועוד במחיר שפוי.
    המק'קלן 11 שנה סינגל קאסק, במחיר של 80 פאונד, ככל שהוא נדיר, הוא בהחלט קצת תוקפן מדי, גם עבורי. זה ממש ט"ו בשבט בפה, אבל מאוד מחוזק :)
    ופה אני מחזק את עירא בעניין המים, על אף שלדעתי הויסקי לא התעדן יתר על המידה גם בעקבות התוספת הזו.

    ועירא – מה שעלה לך 73 פאונד, היה המק'קלן 18 שנה, שאותו גם אני קניתי.


  13. אני יודע שזה גיא, אבל השם של הבלוג שלך תמיד מבלבל אותי. אלף התנצלויות ושמחתי גם אני להכיר…


  14. ואללה? אני אחפש את החשבוניות בבית ועוד נראה מי צודק!!! :-P


  15. […] למקם אותו ביחס לויסקי אחרים ששתיתי, הוא הזכיר לי קצת את הלינקווד וגם את […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s