h1

יריד יינות ישראל ה-11

אוקטובר 19, 2007

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות – לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

יריד יינות ישראל ה-11

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות – למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה"ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן – האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן – רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל – יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה – זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ' המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע"י השפעה עדינה של עץ – לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש"ח הופך את שני היינות לנגישים יותר – ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) – פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא 'הר חרמון' (וד"ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים – יופי של מרלו.

 יקב הר חברון ביריד יינות ישראל

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש"ח ל-500 מ"ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות – מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

7 תגובות

  1. מעניין אם יש קשר בין הפטיט סירה של כרמל לזה של ויתקין…
    שתיתי ביום את הפטיט סירה 2003 של ויתקין, יין מצויין לדעתי. מיוחד ומעניין, מאפייני זן בולטים וזה זן שלא מתאים לכל אחד, מרירות קלה ופירות מיובשים עם קצת קפה…
    אגב, היין ישב בדיקנטר במשך יותר משעתיים לפני הטעימה ועדיין הרגיש "בועט" אבל במידה סבירה. מעניין איך הוא יתישן..


  2. הפטיט סירה 2005 בטעימת חבית היה בהחלט בועט :)

    אגב קשרי ויתקין כרמל – אפשר גם להזכיר את כרם שעל מול הבציר המאוחר של ויתקין. בהחלט לא יינות זהים ולכל אחד אופי משלו, אבל אפשר גם למצוא נקודות דמיון. יד היינן או יד הדמיון שלי? לא יודע…


  3. דבר ראשון – אני לא חושב שמדבור בדמיון שלך. ליינן יש הרבה השפעה על היין שמיוצר, ולכן גם אני הרגשתי בעבר בנקודות דמיון בין כרם שעל של אסף פז, לבין ה-NV של ויתקין, שהוא יין קינוח נהדר (למרות שאני לא מחובבי יינות הקינוח, לרוב).
    לגבי יקב חברון – יש לי בעיה אידיאולוגית איתו, בדיוק כמו שיש לי בעיה אידיאולוגית עם המים של עין גדי. אני לא אשתה אותם בדיוק מהסיבה הזו.
    האמת היא שלא הייתי בערב הזה, למרות שרציתי בתחילה להגיע. חובבי יין שכן היו שם, ואני מכיר את טעמם ולרוב אף סומץ עליהם בעניין, אמרו לי שהם לא התרשמו יתר על המידה ממה שהלך שם. יחד עם זאת – בהחלט יש כמה יקבים חדשים שמסקרנים אותי.


  4. הבהרות –

    ה-NV של ויתקין זה היין בסגנון פורט. אני מדבר על הכרם שעל מול הבציר מאוחר.

    לגבי יקב חברון – שפטתי את היינות בלי להיכנס לפוליטיקה. עכשיו כשאתה מכיר את דעתי אתה יכול להפעיל את עמדתך הפוליטית לכאן ולכאן. היין עצמו לא רע ומתומחר הגיונית.

    לגבי האירוע עצמו – ראשית, אני מעדיף לא לכתוב דברים רעים במיוחד לא על יקבים פצפונים וחדשים, ובטח ובטח לא בטעימה מסוג כזה שהיא רחוקה מלהיות מקצועית. אם תשווה בין מספר היקבים הקטנים שכתבתי עליהם לבין מספר היקבים הקטנים שהיו שם (10?), וטעמתי כמעט מכולם – תוכל להגיע למסקנה בלי שאכתוב אותה מפורשות.

    בדיעבד, למרות שהיה נחמד ומהנה – אין לי אלא להסכים בפה מלא עם דני רובין שכתב שבדרך היין במודיעין היה יותר טוב (בהתבסס על ניסיון קודם שלי) והייתה תמורה יותר טובה למחיר (25 ש"ח לפני החזר קניה לעומת 48 ש"ח). הכתבה:
    http://www.foodis.co.il/feature.asp?sec=9&featid=13057


  5. יינות מחברון, יהלומי דמים מאפריקה, אלו עניינים של עמדות פוליטיות ומוסריות מסוג אחד. ענייני טבע כמו המנעות ממי עין גדי, דגי טונה וקוויאר אלו טיעונים אקולוגיים אחרים. נא לא לערבב :)


  6. בנוגע לבציר מאוחר כרם שעל אני חולק עלייך, בציר 2006 לא מגיע לרמה של השני ובטח לא של הראשון(2004). ראה גם דעתו של אלדד לוי בלינק: http://www.fat-guy.net/30924/Carmel_late_harvest_2006.
    לגבי הדמיון לבציר מאוחר של ויתקין, בהחלט קיים קשר בסגנון למרות השוני בזנים (גוורצטרמינר של כרמל מול ריזלינג של ויתקין). אני נוטה להעדיף את זה של ויתקין, לדעתי המורכבות שלו והעוצמה בולטות יותר ובנוסף הקילומטראג' שלו יותר ארוך.
    דדי.


  7. היי דדי,

    תודה על הקישור, אני עוקב בעיון אחרי האתר של אלדד לוי בעצמי. לגבי כרם שעל מול ויתקין, הבחירה היא קשה לטעמי. בזה של ויתקין היה איזה טעם שלא הכרתי מיינות קינוח אחרים ואפשר שהוא שייך לבוטריטיס (כשאטעם בוטריטיס אורגינל אדע אם זה זה…), שמצד אחד עשה אותו יותר מעניין, מצד שני לעתים השתלב יפה ולרגע פחות. כאמור, בחירה קשה. גם ההייטוויין הוא כמובן מועמד ראוי…

    לגבי 2006 מול 2004, את הותיק יותר טעמתי מזמן כך שאני לא יכול להשוות.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s