h1

אוכל טוב ויין טוב

אוקטובר 13, 2007

ארוחת שישי במתכונת דו-זוגית מוכרת וטובה, רק שהפעם התארחנו ולא אירחנו. במרכז התפריט סלמון אפוי, שהפך את הבחירה בזן הענבים לקלה – סוביניון בלאן, אבל משם ההתלבטויות היו קשות. רקנאטי הוא אולי החביב עלי מכולם, ורמת ערד היה מוצלח ויחמיא לדגים. הרי גליל וגמלא עשויים טוב אבל קצת לכיוון חמצמץ שלא בטוח שימצא חן בעיני המארחים. זה של וילהלמה עלה בדעתי אם כי אני לא יודע איפה להשיג אותו באיזור הצפון, וגם שני הלבנים של פלטר נכנסו לאותה קטיגוריה. מלא התלבטויות בין בחירות טובות נחת עלי יצר הרפתקני ובחרתי ביין שעדיין לא טעמתי.

בנימינה ספיישל רזרב סוביניון בלאן 2005

צבע צהבהב פותח באף קצת ביישן, עם מלון שמתבלט מעל שאר הפרי הטרופי ושמץ קל של עשב, מבעבע קלות בפה, גוף קל-בינוני ששוכח מהביישנות הראשונית ומתרוצץ לכל רוחב הקשת שבין מתיקות פרי לבן בשל לבין חמיצות ערה ומרעננת, עם רמז קל למינרליות, וכל פינה חדשה בלשון מגלה יין קצת שונה, כל הדרך ללגימה הבאה, המתבקשת.

כיפי, טעים, מרענן, ומאוזן. אולי פחות עדין ואלגנטי מהרקנאטי, אבל לא פחות מהנה. ממשיך את האיכות שמציג הגוורץ מהסדרה ומתעלה עליו. לשתות לבד, או לצד מגוון מנות כמו דגים, סושי, גם סלטים וגבינות ואפילו פסטות ברטבים עדינים. המחיר, 40 ש"ח, רק ממתיק את ההנאה ומוסיף עוד יקב שעושה סוביניון לבן שגם יודע להנות וגם משאיר עודף מחמישים. להזדרז לפני שנגמר הקיץ.

 Binyamina Special Reserve Sauvignon Blanc

מלבד פשטידת הברוקולי המצויינת ושאר המנות הטובות, נתח הסלמון העסיסי, שבושל באיטיות ובסבלנות ברוטב חרדל ודבש היה כ"כ עסיסי שבלוטות הרוק מתחילות לעבוד רק מלכתוב עליו. ביחד עם היין זו פשוט מוזיקה בפה.

לקינוח טעמתי אייריש מיסט שאיכשהו התחמק ממני עד עכשיו. בקצרה – אלכוהולי, מתוק וסמיך ואיזה עשב שמזכיר לי סירופ שיעול (אני צריך לברר יום אחד מה העשב הזה). לא משהו שאני רוצה לחזור עליו.

3 תגובות

  1. תגיד, למה תבור אדמה-גיר לא נכנס למועמדים הסופיים? אני חושב שהוא נהדר. שמעתי גם דברים טובים על הסוביניון בלאן של יתיר, קניתי, אבל לא הספיקותי עדיין…
    ואגב, ניסית כבר את הניו-זילנדי של ססלוב?


  2. היי עופר ותתחדש על הבלוג.

    כמו שכבר כתבתי, תבור אדמה גיר הוא סוביניון בלאן מצויין (ולמעשה גם אחד הראשונים שטעמתי).

    שתי סיבות היו לכך שהוא לא היה ברשימה, הראשונה היא שהוא לא היה בחנות שקניתי בה (נכון שעוד מהרשימה לא היו), ושניה, שלהוציא מהבוטיקים הוא גם היקר מהיינות שעלו לי לראש, ועומד על איפשהו סביב 60 ש"ח לבקבוק.
    https://drinking.wordpress.com/2007/07/20/tabor_sb/
    האמת? בדיעבד אני חושב שבנימינה לא פחות מוצלח.

    את יתיר טעמתי באופן לא רציני מידי באיזו טעימה המונית (ובגלל שהטעימה לא הייתה רצינית לא רשמתי על היין כלום), ומה שאני זוכר ממנו זה המון עשבוניות וגם עץ קלוי שלא בטוח שהשתלב טוב. צריך לבדוק שוב על מנת לגבש דעה, אבל אני מודה שאחרי רושם ראשוני הבקבוק לא קופץ לי ליד כשאני רואה אותו על המדף.

    והניו זילנדי? נשמע מצויין, קצת יקר לי. בטווח המחיר הזה אני גם סקרן לנסות את השנסון של קלו דה גת, שקוטף מחמאות מכל מי שטועם אותו. אולי יציגו את אחד מהם באחת הטעימות שמתקיימות בהמשך החודש.


  3. […] המבוססת על יינות זניים מתחלקת לשניים: היינות הלבנים היו מוצלחים גם בגלגול הקודם של היקב, וכמו שיעידו רשמי הטעימה בהמשך […]



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s