כמעט חודשיים שלא היה כאן משהו על יין. היומיום התזזיתי שאני חווה בחודשים האחרונים דווקא לא השפיע על הכמות שאני שותה (צריך להילחם על סדרי העדיפויות גם בשעות קשות). חלק מהיינות שנשתו ספגו ממני ביקורת חדה, ספק-מוגזמת ולכן היא לא עלתה על הכתב. על יינות אחרים פשוט לא היה לי משהו אינטליגנטי לומר מעבר לתיאור יבש של רשמי טעימה – ולכן גם הדפים האלה בפנקס לא הגיעו למקלדת.
לפני שאכתוב על דברים מעניינים אחרים שנכנסו לפנקס השבוע – ארוחת שישי: שתי חברות טובות, סלון חיפאי עם סירים עתירי ניחוחות. רקחנו אוכל חורפי שהותאם למזג האוויר ושתינו יין שחיבר בינו לבין האנשים.
פלאם סופריורה סירה-קברנה סוביניון 2007 – אחרי חליצת הפקק פוגשים יין סגור לחלוטין. אחרי הורדת כתפיים וחצי שעה של סבלנות הוא התחיל לדבר, והמשיך להשתנות במהלך הערב. מתובל למדי, הפרי לא בשל מידי ולא בולט ומתלווה אליו נגיעה ירקרקה. כאן בניגוד ליינות הרזרב החבית די מורגשת ומפזרת תיבול באף ומעט חריפות בחיך. החומציות הטיפוסית ליינות היקב לא נעדרת והופכת את היין למוצלח לצד האוכל. כנראה שעוד שנה שנתיים בבקבוק תרכך מעט את החריפות, אבל לצד בשרים הוא מהנה גם עכשיו.
נקודות זכות – נמנע מבשלות יתר וממיצוי פרי גבוה – על ציר הפרי היין קורץ לאלגנטיות; נקודות חובה – הווליום של החבית מעט גבוה ביחס לווליום של הפרי. זה לא שהעץ מוגזם, אבל אני תוהה אם רמת המחיר (100 ש"ח) והמיתוג הסופריורי לא מצדיקים מעט יותר. לא אקנה עוד בקבוק מ-2007, אבל מסקרן אותי לבדוק את היין הזה מבציר פחות בעייתי כמו 2008.
אם נשאיר את הקטנוניות הטכנית בצד לרגע – בשילוב עם החברה והאווירה היין היה מעולה ועשה שמח מסביב לשולחן השישי מהטיפה הראשונה ועד הטיפה האחרונה, כך שהבקבוק הספציפי הזה עשה את עבודתו נאמנה.
