דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור - השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה -

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 - זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

תקציר הפרק הקודם - הספשל רזרב מתחיל לייבא יינות מפורטוגל. בשבוע שעבר טעמנו יינות יבשים, השבוע הגיע תור היינות ששמו את המדינה על מפת היין, עם קצת עזרה היסטורית בריטית. הטעימה סקרה מגוון מקצה אל קצה של סוגים, והשונות בינהם מפתיעה. מהצעירים הנשכניים ועד לטאוני העגולים, הרכים והאגוזיים, דרך הוינטאג' וה-LBV המרוכזים והעשירים. מעניין.

הפעם, לראשונה אני מוסיף ניקוד. לא מדובר בציון אבסולוטי ואני לא מתיימר לדרג את איכות המשקאות. הציון משקף עד כמה נהניתי מהפורט ביחס לפורטים האחרים בטעימה, ואינו משקלל את התמורה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, White NV - צבע זהוב, אגוזים, דבש, מוקה, אלכוהול, ותפוזים משתלבים באף. החמיצות מחזיקה היטב את המתיקות בפה, לצידן תיבול ער. סיום ארוך, חריף-מתקתק. מעניין, טעים, קצת אלכוהולי מידי. אני סקרן לראות גם איך הוא משתלב בבישול (כבדי עוף למשל). 8.5. 69 ש"ח – תמורה טובה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, Ruby NV – אדום בהיר, בריק בשוליים. אלכוהולי למדי באף, פלפל שחור ופרי. קל יחסית בפה, חריף מאוד, אלכוהולי, חמיצות שלא מספיקה בשביל לאזן את המתיקות לטעמי. סיום ארוך וחריף. אולי להגיש אותו מצונן ישפר אותו. לא מעניין ולא מאוזן לטעמי. 7. 69 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny Reserva NV - רובי כהה, שוקולד, פרי סגול, פלפל לבן. ריכוז טוב בפה, מתיקות וחמיצות משתלבים טוב אבל אולי עוד טיפת חמיצות הייתה מוסיפה, פרי נעים שממשיך גם לסיום הארוך, המתובל בעדינות. מהנה, פירותי וטעים. הזכיר לי את הווריור. 8.8. 120 ש"ח, תמורה לא רעה.

Quinta do Portal, Porto, LBV 2001 – צבע רובי עכור, פרי אדום, קרמל, משהו גופריתי-מעופש שמתנדף תוך רגע, אלכוהוליות, ציפורן, פלפל אנגלי. סמיך, מלטף, ריכוז מעולה, חמיצות בדיוק במידה, החריפות עדינה יחסית, סיום פירותי. אלגנטי ועדין יחסית לקודמיו. אחלה פורט. 9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, LBV 2000 - שוב רובי עכור, פרי אדום, צימוקים, אספרסו, אגוז מוסקט, פלפל שחור וקרמל. שוב משחק מוצלח של חמיצות ומתיקות, יובש, חריפות, סיום ארוך שתופר מצוין חריפות עם פרי בשל וחמיצות. טוב מאוד, יותר מתחנף מקודמו, מורכב ומהנה. 9.2. 165 ש"ח.

Quinta do Portal, Porto, Tawny 10 years old - צבע נחושת-ענברי יפה ושקוף. אגוזים, עשבי תיבול (רוזמרין?), פירות יבשים, אולי משהו שמזכיר כורכום. סמיך, מרקם קטיפתי, תיבול רך, יובש עדין, פלפל שחור. מורכב, עדין ומעניין – שונה לחלוטין מהקודמים. 8.9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny 20 years old – צבע ענברי בהיר יותר, כמעט מתקרב לויסקי. האף משדר אלגנטיות, אגוזים, פירות מיובשים, תפוז, מוקה, וניל. רך וקטיפתי, חריפות עדינה, מתיקות, קרמליות מודגשת. סיום ארוך, אגוזי-קרמלי. סוג של רולס-רויס – אלגנטי, מבוגר, מורכב, מפנק. עם פקטור קטן של הדרת פני זקן – 9.3. 380 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Vintage 2000 – שחור, רובי עכור בשוליים, פרי מרוכז, אלכוהוליות, וניל, שזיפים מיובשים, מוסקט. מרוכז מאוד, חלק, יובש, חריפות. הסיום מעט קצר ביחס לקודמיו. מתחנף, לא רע אבל הייתי מעדיף אחרים. 8.9. 380 ש"ח.

תודה לספשל רזרב על חידושים ויוזמה ללא הפסקה, ועל טעימה מעניינת.

כבר עברה שנה מאז הפעם שעברה, ושוב מצאתי את עצמי בהיכל התרבות בת"א מוקף בחברה טובה עם כוס ביד, והמון דילמות במה למלא אותה כשהיא תתרוקן. למי שמכיר את התערוכה והמארגנים, אין צורך שאציין כמה הכל היה מתוקתק, מאורגן וכמה חשבו על הכל מראש.

מלבד ההזדמנות לטעום מהמון יינות מקומיים ומיובאים, לא פחות מעניין בתערוכה לפגוש את האנשים ולהתעדכן במה שקורה ממי שגורם לזה לקרות (או כותב על זה). הזדמן לי השנה להחליף מילים לראשונה עם בן-עמי, שצברג, אלדד לוי, כמו גם לפגוש שוב את רוגוב, עודד(וש), בלוגלובסקי ופז ועוד רבים וטובים.

נראה שמשנה לשנה הקיטוב בין התערוכה עצמה לבין תת-התערוכה שנערכת בחדרי ה-VIP של המציגים הגדולים גדל. כלומר, יותר ויותר מן היינות הטובים מוצגים לצפיה בלבד בדוכנים, ולטעימה בחדרים האחוריים. כמבקר בתערוכה קצת חבל לי, אבל בהחלט אפשר להבין את המציגים שלא רוצים לפתוח בקבוקים במאות שקלים לנוכחים בקהל שאינם קניינים של היינות האלו. כדוגמה הפוכה אפשר לציין את רמה"ג שפתחו כמעט הכל, ואת החברה הסקוטית עם תצוגה מרשימה שעל חלקה ארחיב בהמשך.

לקראת הסוף הערב פתאום פגשתי איש יקר, ש-ירה "עזוב הכל ובוא" ונעלם. רצתי בעקבותיו ונעצרנו מול סקוטי מחוייט. לסקוטי היה את המבטא הנכון, כרטיס ביקור של ברוקלאדי, ובקבוקוני זכוכית יותר קטנים מפלאסק. אחרי שיחה קצרה טעימות קטנטנות של PC6 הגיעו לכוסות. חשבתי לשמור את החיך ליין אז ויתרתי על התענוג (שכבר טעמתי), אבל על BruichLaddich 20 years  Oloroso casks לא היה שום סיכוי שאוותר. אחרי זה מחברת הטעימות נשארה בכיס. לא עוד פצצת הכבול הבלתי מרוסנת של ה-PC6, אלא ויסקי מאוזן, כבולי במידה, עם מינרליות מדהימה, טיפת פירותיות ותבלינים. חוויה.

יין. היה הרבה ממנו, והעבדתי את המרקקות שעות נוספות. היות והנהג התורן היה הפעם רכבת ישראל, אחרי ששתיתי את הויסקי – עברתי מלטעום יין ללשתות יין, אם לצטט את כבוד הקורקמסטר. בגזרת החדשות: הרי גליל הולכים להתחיל למכור את היראון 2002 בחנות היקב (כנראה במחיר דומה לבצירי 2000-1 שנמכרים בכ-140 ש"ח). ויתקין מתכננים עליית מחירים קטנה של כ-10%, אבידן הציגו תוויות חדשות (תמונה). רשמי טעימה מסודרים בפוסט נפרד, אבל לפני זה כמה התרשמויות כלליות:

אורטל סירה 04 שאני פוגש לראשונה מצדיק לדעתי את הכבוד הרב שעושים לו, ואפילו את המחיר הגבוה מאוד שלו. מוכן יותר לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין בחיתוליו – חבל לפתוח עכשיו. רק תקרבו את האף לכוס ורמת הגולן יזכירו לכם מי יודע משהו על ענבים. הרי גליל הציגו שורת יראונים 01-05 שרק עליהם אפשר (ורצוי) היה להעביר ערב שלם. יראון 2002 שלא טעמתי מאז שהוא היה חדש הוא פשוט יין מדהים: עשיר, מורכב, מוצק, ועם אופק של לפחות שנתיים לשיא. אחד היינות הכי מרשימים שטעמתי בתערוכה.

הקינוח של הערב היה ישיבה סביב בקבוק הייטסוויין 2003, שמצדיק את כל תאריו. אין לי אפילו דבר רע אחד להגיד עליו, אבל – אחרי שביססתי היכרות טובה עם שניהם, אני מוצא את הבציר המאוחר של ויתקין יותר מאוזן (חמיצות) ויותר מורכב.