ארכיון הרשומות עם התג "צרפת"

« רשומות ישנות יותר
h1

בורדו מול העולם

דצמבר 28, 2011

ערן פיק עובד בשתי ידיים: ביד אחת הוא זורק את הכפפה ובשניה – מרים. צריך קצת אומץ בשביל לארגן טעימה מסוג כזה ועל סקאלת מחיר כזו, וכמו דברים אחרים שעוברים תחת הידיים האלה – הכל תקתק עד אחרון הפרטים. התזה: העולם מול בורדו, האם אפשר לזהות שזה בורדו בלי התווית? המיקום: מועדון הקצינים בת"א, האמצעים: 5 כוסות, מים ולחם. האוכל החביב של המקום היה בתפקיד הקינוח.

מתוך הפלייט הראשון:

יין 1 – אדמתיות נעימה עם פרי ברקע, אגוז מוסקט, חומצי מאוד, רזה, תיבול עדין ונגיעות של מרירות. ארוך מאוד ועקבי. אם זה מחוץ לבורדו אז זה עושה עבודה טובה. טוב, החומציות הבולטת הייתה צריכה לרמוז לי על המוצא - Sassicaia 2004. היין המוצלח ביותר בפלייט לטעמי

יין 2 – ארז, אדמה, יותר פרי מהקודם, אחרי כמה דקות בכוס האף מתחיל להראות מורכבות וחושף רבדים נוספים. בפה חומציות נעימה, מעט טאני אבל שומר על פאסון ורוגע. הדוק ומרוכז, מעניין וטעים. אייקון קליפורני שניצח את עלית בורדו בטעימת פריז המפורסמת לפני 35 שנה, Stag's Leap, SLV 2007. היין השני המוצלח של הפלייט, הבציר הזה מסתובב בארץ עם עודף מ-700 ש"ח.

יין 3 – האף מעט בשל ופירותי ביחס לקודמיו, בפה חומציות מצויינת, טאנין נוכח, אבל מה שמייחד אותו הוא מבנה רזה ודקיק, הכי פחות שומן מכל היינות שטעמנו. אלגנטי מאוד על החיך, אבל בעיני יש ריחוק בינו לבין האף, ומעט מוזר לטעום יין עדין אחרי אף בשל (הכל יחסי, כן?) טוב, הגענו לבורדו. Ponte Canet 2006.

הפלייט השני:

יין 6 – פירותי כל הדרך, בשל יחסית, מעט אלכוהולי, פרי צלול וטעים, טיפה חריף, טאנין מעט גס. הימור: עולם חדש, ישראל מהסקאלה הגבוהה או משהו מקביל. תוצאה: עוד מיתולוגיה קליפורנית, Dominus 2004

יין 7 – מלא יחסית למצטייני הפלייט הקודם, מהוקצע ואלגנטי יותר מהיין הקודם, אדמתי, החבית מעט מורגשת באף, חומצה טובה, טאנינים משולבים. כתבתי בשורה התחתונה "הכי בורדו עד עכשיו". מסביב לשולחן, שכלל כמה מהטועמים המקצועיים בארץ – היה מי שאהב והיה מי שלא, אבל הייתה הסכמה כמעט גורפת שהמוצא בורדולזי. היו כמה הפתעות בטעימה, אבל מבחינתי לגלות שזה גראנד וין 2005 של קסטל הייתה ההפתעה הכי נעימה. כבוד ענק! שני היינות האלה היו מצטייני הפלייט לטעמי.

יין 8 – היה בו פגם שלא הצלחתי לזהות את סוגו, והאפיל על רוב הארומות האחרות שהרחתי. התייעצות עם המומחים הצביעה על ברט, ואני סונוורתי מהריח הזה ולא ממש הצלחתי להעריך את היין או להנות ממנו. רוב הטועמים סביב השולחן מיד הצביעו על היין הזה כעל הכוכב של הטעימה וזיהו את מוצאו וייחוסו. טוב, יש לי עוד הרבה מה ללמוד. שאטו לאטור 2004.

סיכום ותודות: תודה ענקית לערן על הפקה מרתקת, על יוזמה, סבלנות וארגון למופת. תודה לצוות של מועדון הקצינים על סבלנות וקשב – לדיווחים על האוכל (והיין) חכו לבוב. הקינוח יזכה לפוסט נפרד.

פורסם בחוויות, יין ישראלי, יין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , | 4 תגובות »

h1

שאטונף פלוס

דצמבר 10, 2011

ידידי אלי רבן ארגן, יזם, אירח וחלץ שורת בקבוקים בטעימה עיוורת שמטרתה הייתה ניסוי בשאלה: האם אפשר להנות משאטונף דו פאפ צעיר?

וואלה, אפשר.

זוגות זוגות עלו על שולחננו, עטויים נייר אלומיניום אנונימי – ספצימנטים מבציר 2007 המוערך, בתוספת כמה ג'וקרים. להלן חלקם:

כוס א': יין רזה, חריף, חומצי ואלכוהולי, עם ריח שמזכיר חלודה וקליפות הדרים. הימרתי על קוט דה רון כפרי ופשוט, אבל זה היה רון אחר. Domaine de la Mordorée, Lirac 2008.

כוס ב': פרי נעים, עשיר וממוקד לכל האורך, מעט בשל, נעים, טאנין רך, שמץ מתיקות, עסיסי ומזמין. מצוין. הימרתי על ישראל וצדקתי. דלתון, עלמה בלנד רון 2009 (שיראז, מורבדה, ויוניה). 80 ש"ח לבציר חדש – יין טוב במחיר מצוין.

כוס א': הפרי היה קצת תותי באופן שהזכיר לי גרנאש, חומצי, מתובל ומפולפל, מעט אלכוהולי בסיום, רזה יחסית לז'אנר. יין אוכל נחמד אבל פשוט יחסית ומעט גס. הימרתי שזה השאטונף הראשון בטעימה. Domaine Pierre Usseglio & Fils, CdP 2007. בשכונה של 180 ש"ח – לא תודה.

כוס ב': יין עסיסי ופירותי, חומציות מצוינת, טאנינים בשלים וסיום ארוך. Fruit-driven, מודרני וטעים לאללה. לא מפגש ראשון עם היין שלעולם לא אצליח לבטא את שמו – Perrin & Fils, Vacqueyras, Les Christins 2007. במבצעים מגיע גם ל-100 ש"ח, שווה משמעותית יותר לטעמי.

לגבי שני היינות המצטיינים, הפגאו מודל 2007 היה כ"כ ברטי (גם על הסקאלה הפגאו-ית) שהוא לא העפיל לגמר. אמנם לא טעמתי אותם קודם – אבל לא היו הפתעות לאור המוניטין של היקבים:

Domaine Vieux Télégraphe, La Crau, CdP 2007 - מתחיל ביישן ושקט אבל אחרי זמן חושף אף מורכב ומעניין, עסיסי, בשל, מעט אלכוהולי, מרוכז מאוד וחומצי. כ"כ הדוק שהוא נושך את החיך. צריך דיקנטר, ובעיקר עוד זמן בבקבוק. אפשר להנות ממנו עכשיו, אבל עדיף לתת לו כמה שנים להרגע. כ-300 ש"ח.

Chateau du Beaucastel, CdP 2007 - מודרני-פירותי, מתקתק, טאנין בשל – דחוס מאוד, מוצק ועשיר. יין נעים ופירותי, ללא ספק צריך זמן-בקבוק להיפתח, למרות שכמו קודמו – גם הוא טעים כבר עכשיו. כ-450 ש"ח.

מסקנה – אפשר להנות גם עכשיו מרוב היינות – אם כי ברמות הגבוהות כדאי מאוד סבלניים ולחכות חמש שנים. בגזרת ה-Value ניצחו שני יינות אקסטרה-טריטוראליים – העלמה וה-Vacqueyras.

תודה לאלי על הכל.

פורסם ביין ישראלי, יין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , | 6 תגובות »

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 - צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

פורסם ביין ישראלי, יין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת »

h1

סירות אדירות

מאי 26, 2011

כיף לחזור לשולחן הבורגתאי, לפגוש את החברים וגם היו כמה יינות לטעום – תאמינו או לא. הכותרת הפעם הייתה צפון עמק הרון, ומבחינתי המשך לכמה טעימות מוצלחות מאוד מהחודשים האחרונים בנושא. ערן פיק הנחה את הערב והשיח בין המומחים סביב השולחן לימד אותי כמה עוד יש לי ללמוד על יין.

היו 8 יינות, חלק עם ברט וחלק עם המון ברט. אחד מהם היה ג'וקר עיוור ומעניין שאופיין בברט (יותר מכל השאר) ופרי בשל שלווה במתיקות. סובבי השולחן נתבקשו לנחש כמיטב יכולתם. הדבר היחיד שהייתי מוכן לומר על היין זה שהוא לא מעמק הרון וכנראה לא מצרפת, ובציר 2000 צפונה. ההימור האוסטרלי המתבקש נשלל כי הייננות המודרנית שם די מצליחה להתגבר על הברטונומייסיס (בטח שברמות כאלה של ברט). אבל איפה אני – ואיפה אהוד ולטר, הצלף שפגע בול – Black Pepper E&E 2001 האוסטרלי, לפחות בבציר הייתי קרוב… בחזרה לטעימה – שני יינות התבלטו קילומטר מעל השאר, כל אחד בדרכו שלו, ובמסגרת התמציתיות אשאיר רק להם את הבמה

M. Chapoutier, La Pavillon, Hermitage 2001 – מדהים ומשכר, פירותי, מרוכז-מרוכז-מרוכז, לא יודע לתאר אותו – פשוט המון פרי (לא בשל) תפור לולאה לולאה לתוך המון חומצה, הכל משולב ביחד בצורה עוצרת נשימה. כל העושר והצעירות הזו אינם כבדים או מעיקים. יין שפשוט לא הייתי מסוגל לירוק. הזכרון מבצירים 96-97 שעדיין מהדהד מהווה סימוכין נוספים לכך שהיין הנוכחי עדיין לא התחיל אפילו לטפס לאן שיש לו להגיע. 750 מ"ל של חוויה.

Rene Rostaing, Côte Blonde, Côte Rôtie 1998 – הבשר המעושן הטיפוסי לסירה שעושים באזור זה משהו שאני מפתח התמכרות אליו, עם שכבה מפתה של פרי רך מתחתיה. האף המפתה הוא רק פתיח ליין מורכב עם טאנינים נעימים ורכים, חומצה מעולה ובעיקר חיבור הדוק בין כל המרכיבים שלו ליצירת יין ארוך, שלם ומעניין. התווית הגבוהה לא מביישת את תווית הקלאסיק ה"נמוכה" (ביטוי מצחיק בהקשר זה) שבציר 99 שלה זכור לי בחיוב רב.

תודה לעוסקים במלאכה על הרכבת, הנחיית והאכלת טעימה מוצלחת כמיטב המסורת

פורסם ביין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , , | לכתוב תגובה »

h1

הרמיטאז' – בחזרה לעמק

דצמבר 13, 2010

יממה בדיוק אחרי טעימה של עמק הרון, שעדיין הדהדה בפה ובראש הצטרפתי לקבוצה אחרת, הפעם בחדר הפרטי של הטרקלין. המקום מעוצב נעים, השירות היה יוצא מן הכלל (והיינו קהל לא פשוט), ומנת הדגל הידועה של נתחי סינטה נאים שמוגשים עם חלוק לוהט לצליה-עצמית ניפקה קבלות למוניטין הטוב שלה (108 ש"ח). כותרת הטעימה הייתה הרמיטאז'ים מתיישנים, וטעמנו מהם על כל הסקאלה שבין צעירים מידי לבין רגל בקבר. בנוסף, הטעימה סיפקה תמונה מעניינת שהתבססה בעיקר על ה-נגוסיאנט של האזור. ליינות:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 2003 – הבנתי שהיה שם חם עוד לפני שידעתי מה השנה, פירותי יחסית לסגנון, קצת ירקרקות ואלכוהול, בקטנה. צעיר, חומצי, מחוספס קצת ביובש, הרבה פרי עם קצת מרירות, סיום ארוך ויבש. מתרכך עם אוכל. בסה"כ יין עשיר ונעים אם כי קצת גס. בציר חדש עולה בשכונת ה-300-400 ש"ח, במחיר כזה הייתי הולך על בציר יותר מוצלח מ-2003.

החבוב שמע את ההערה האחרונה שלי, התעצבן וקרא בצרפתית כפרית משובשת לאחיו הגדול שיעשה עלי שרירים. האח הגיע, אבל על קלנועית, ופרק ממנה עם הליכון:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 1990 – הסריח לי את הכוס עד כדי חשד לפגם, אבל הסבלנות משתלמת ואחרי חצי שעה נחשף יין רך, עם אדמה ותיבול מזרחי, משלב שאריות של פרי עם חומציות עדינה. בסה"כ נעים מאוד, אבל אחרי שיאו. את הראשון הייתי מיישן עוד כמה שנים, ואת זה הייתי פותח לפני כמה שנים.

Jaboulet, La Chapelle, Hermitage 1988 – אולי תיאור הקלנועית/הליכון יותר מתאים דווקא כאן, או שאולי צריך להכניס דימויים קצת יותר מורבידיים. שאריות שניוניות באף, הפה כבר מפורק. אחרי השיא. כנראה שלפקק הבעייתי היה קשר לעניין (נרכש במכירה פומבית).

אחרי העניינים הגריאטריים על גבול הנקרופיליות האלה, היינות הבאים היו הפתעה הייתה נעימה מאוד. רשמי טעימה כפולים;

M. Chapoutier, Le Pavillon, Ermitage 1996, 1997 – איך אני דוחס שני יינות מעולים לפסקה אחת? בגלל הדמיון ביניהם. פרי נקי וברור, שוקולד מריר, תחושה מדהימה בפה, המרכיבים מחוברים בצורה מושלמת, עסיסית, טעימה, הכל בדיוק. בול. דווקא 96 יותר צעיר באופי, עם שמץ חספוס בסיום וחומציות מעט חדה יותר מאחיו. בציר 97 מוכן בדיוק, טיפה בשל יותר, משכר בהנאה ולא רוצים לעזוב אותו. אל תחכו איתו יותר, למרות שאפשר. חבל להסתכן ולפספס יין כזה למחוזות הקומפוט. ככה מבקבקים כיף.

פורסם ביין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , | תגובה אחת »

h1

ארבעה, סירה אחת

דצמבר 12, 2010

"שב, תרגע" הוא אמר בקול יציב ובטוח. "אתה מדבר???" התפלצתי, אני הרי בלי טיפה אחת של יין בדם, אפילו לא שתיתי איזה יין לחימום… "תרגע, תישען לאחור, תן לי לדאוג לדם" הוא התעקש כשקירבתי שוב את האף לכוס. למרות המבטא הצרפתי – פרט שצריך להעלות חשד בקרב כל אדם שפוי - משהו בביטחון שלו חלחל לתוכי ונשענתי כמצוותו. עכשיו כבר פחות היה לי אכפת מהאנשים שבשולחן ופשוט תקעתי את הפנים בתוך הכוס, עיניים עצומות. "אתה מוכן לעבור לשלב הבא" הוא לחש אחרי פרק זמן לא ידוע של ניתוק מהסביבה, "אבל רגע!" ניסיתי למחות "יש פה עוד המון מה להריח, כל האדמה-הסירתית, הפטרייתית והמשכרת הזו, עוד לא ספגתי את הכל…", אבל הוא חזר על פסיקתו "אתה מוכן, חברים שלי מהשכונה מחכים בשולחן ליד". בפה גיליתי יין די הדוק, מלא יחסית לסגנון, עם חומציות טובה ותיבול זני, ארוך ומספק, ובעיקר – מאוד עקבי – מהאף ועד הסיום שנשאר דקות ארוכות בפה - היין משדר את אותו פרופיל לכל האורך. "שניה, לפני שנפרד רק תגיד מה שמך" לחשתי לו. enchanté, הוא אמר, JL Chave Selection, Farconnet, Hermitage 2001

הספצימנט ההרמיטאז'י המצוין הזה פתח טעימה קטנה אינטימית שערכה קבוצת חובבי יין בזינגר'ס בבורגתה – מקום רומנטי ונעים, שיכול להיות אחלה לוקיישן לדייט שקט. החבורה הקטנה כללה כמה מהאנשים המנוסים והותיקים בתחום בארץ, והוכיחה לי שוב שהידע והבקיאות הולכים לעתים תכופות עם צניעות ונועם. תודה על ההזמנה ועל ערב מעולה.

Laurent Charles Brotte, Hermitage 1999 – בקצרה – אפשר לעבור את השיא, ואפשר לעבור את השיא בחינניות. היין הזה הלך על האפשרות השניה, באלגנטיות ועדינות. רזה יחסית, בלי הרבה פרי, באף סימני בגרות עם ריחות שניוניים של עור וקצת קומפוטיות. היה עדיף לשתות אותו לפני שנתיים, אבל עדיין יש בו הרבה חן. au revoir, קשישא.

Paul Jaboulet, Les Jumelles, Cote Rotie 1997 – הצלע הנשית בחבורה העשירה אותנו שמשמעות השם הוא "משקפת". האף מריח כמו נתח בקר עסיסי, בדיוק בשניה ששמים אותו על מחבת לוהטת. הריח של הצליה אבל בעיקר הריח של הבשר הלא מבושל, עם מנה נדיבה של עישון בצד. בפה הוא פחות מרשים אחרי האף המסקרן, עם חומציות עדינה ויובש שכבר בדרך לעולם אחר. במפתיע, עם האוכל הוא השתפר משהו. אף מעניין מאוד, אבל בסה"כ כנראה אחרי השיא.

Rene Rostaing, Cote Rotie 1999 – בשביל יין כזה שווה לעזוב את המחקר באמצע שבוע מטורף, לנהוג עייף וסחוט לאזור המרכז ובחזרה. אתם יודעים מה? שווה גם לעשות את זה ברגל. אף מורכב ועשיר, עם עישון, אפר, בשר צלוי ורמזים של פרי. בפה הוא לא פחות ממדהים, חומציות מטורפת, יובש נעים, פרי, תיבול – לא צריך פרטים קטנים – הכל פשוט יושב כ"כ טוב אחד עם השני, בחבילה עסיסית, מחוברת, קוהרנטית, ארוכה. מה שהכי כיף ביין הזה הוא שאפשר להנות ממנו גם ברזולוציה של יין פשוט טעים לאללה, וגם ברזולוציה יותר עדינה, של יין בכלל לא "פשוט"; יין שמספר סיפור של מורכבות, אורך ואיזון מדהימים. חוויה.

פורסם בחוויות, יין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , | 5 תגובות »

h1

בורדו, מודל 2000 במצב טוב

נובמבר 28, 2010

מאז שהצטרפתי לחבורה ראיתי הרבה טיפות יין טוב מכתימות את מפת השולחן הבורגתאי של משפחת ראב. הפעם אני חושב שהוצב רף חדש ברמת הטעימה, ובמיוחד שני הבקבוקים האחרונים הטיסו את מה שאני כותב עכשיו לקטיגוריית ה'חוויות' – לא דבר של מה בכך בסקאלה הפרטית שלי. את הטעימה הנחה בגובה העניינים ובהלך הרוח השלו והצנוע האופייני לו - ערן פיק מצרעה - מעיין של ידע (גם) בתחום הבורדולזי. אני רק מזכיר שהיינות יושנו ב-13 מעלות, מה שאומר שהם התבגרו לאט יותר מאשר יינות שמיושנים בטמפ' קונבנציונליות יותר – לכן יש לקחת בחשבון שהגיל האפקטיבי של היינות שונה ממה שיש אצלכם במקרר או בחנות. בלי הקדמות גדולות אני רוצה להעביר את הזרקור לחלק מהיינות:

Domaine de Chevalier, Pessac Leognan GC, 2003 – הלבן היחיד והיין היחיד מחוץ לבציר 2000. מאוד לקטי באף, חבית, תיבול עדין, מינרליות ואשכולית, רחב, חומציות עדינה משולבת טוב, מינרלי מאוד, שמנוני, חמאתי בטעם ובמרקם. איכשהו מצליח להיות רענן למרות כל השומן, מרוכז ועקבי – אבל לא ממש הסגנון שלי.

Chateau Cantemerle, Haut Medoc GC, 2000 – ארז, קפה, פלפל לבן, חומציות חדה, מרירות, יובש, אין כמעט פרי. האף מעניין, אולי הכי "בורדו" שטעמנו – אבל על החיך היין לא ממש מחובר ולא מתרומם. פגשתי את היין גם בטעימת בציר 2007 - שם הוא היה מוצלח יותר אבל עדיין לא הרשים ביחס לשאר היינות – כנראה ש-2000 עבר את שיאו. מכאן העניינים הלכו והשתפרו…

Chateau d'Armailhac, Pauillac GC, 2000 - פירותי ועשיר, פלפל שחור וקפה, רזה יחסית עם טאנין רך, חומציות רגועה, ונגיעה מרירה. בלט לחיוב הסיום שהיה עקבי עם הטעמים שבחיך. יופי של יין, מעניין, עדין יחסית ולא בשל.

Chateau Branaire Ducru St. Julien GC, 2000 – מתקדמים למחוזות הבשלות; שזיפי-ונילי, חלק ורך, טאנין מרוכז אבל מלוטש, פרי טוב, חומצה מצוינת. וואו. עדיין צעיר בגיל 10 – אבל בהחלט אפשר להנות ממנו עכשיו, אם לא מפריע bite קטן מהטאנין. לא יודע כמה זה בורדו, אבל זה יין עשיר ומהנה.

Chateau Melscot St. Exupery, Margaux GC, 2000 - עברו לדומיין רולאן (מישל), והיין הזה מציג יותר פרי באף ובפה, עם טאנין בשל שמגובה בחומצה טובה. סיום ארוך ופירותי. בהשוואה ליין הקודם: יותר פרי ונפח על חשבון המורכבות, מודרני יותר – אבל כל אלו אינן מילים גסות – זה יין מאוד טעים. ממש.

Chateau Smith Haut Lafitte, Pessac Leognan GC, 2000 – נעזוב שניה את הפרי הבשל, הקקאו והטבק, את העסיסיות והפירותיות ואת הסיום שלא נגמר. היין מורכב ועשיר, אבל יותר מזה – כל המרכיבים יושבים כ"כ טוב אחד עם השני, שהמילים איזון והרמוניה פשוט לא מספיקות. יש את הרגע הנדיר הזה בטעימות, שהיין נכנס לפה, ותוך שניה הקלט מהחושים מתחיל להגיע ולסחרר את המוח, העיניים נעצמות מעצמן, האזניים מתנתקות מהסובבים, הכל יוצא מפוקוס סביבך ושלווה מספקת אופפת את הראש. הסיבה היחידה לפתוח שוב את העיניים היא הלגימה הנוספת שנותרה בכוס. זה גם השלב הראשון בטעימה בו הסתכלתי על המרקקה בבוז. החוויה של יין כזה מצדיקה פוסט בפני עצמו, והיא שמה פרספקטיבה חדשה על יין בכלל.

Chateau Troplong Mondot, St. Emilion 2000 – אף מדהים ועשיר, עם אספרסו, שוקולד מריר ופריחה, מרקם של משי בפה, ממש מרחף על הלשון, יובש רך, חומצה עדינה והמון פרי. הבנתי לראשונה למה הגדה הימנית וסיינט אמיליון בפרט נחשבים נשיים; היין פשוט מלטף את הפה, הוא מאוזן ועקבי, ויש לו טקסטורה של ענני נוצה. אחרי שהיין הקודם טלטל את הפרספקטיבה שלי לא חשבתי שיהיה פשוט לעשות את זה שוב, אבל גם כאן עצמת החוויה דומה.

תודה להגר ולמיכאל על ארגון, אירוח ובעיקר על ההזדמנות לחוויה הזו.

פורסם בחוויות, יין מהעולם, כללי | מתויג , , , | לכתוב תגובה »

h1

בורדו 2007

אוקטובר 30, 2010

הקדמה

אני הראשון להודות בכך כשאני לא מבין משהו. כשאני לומד, מלמד, וגם כשאני כותב. בחזרה לכותרת – ההבנה המעשית שלי ביין צרפתי היא די שטחית ומסתכמת ביכולת לזהות בורגון בטעימה עיוורת ביום טוב. את התיאוריה אני מכיר ויודע לצטט – אבל זה דברים שקראתי אצל אחרים ואין לי מספיק ניסיון בשביל לשים את היין שאני שותה בתוך הקטגוריה שלו.  כלומר, אני יכול להגיד אם היין מאוזן או לא – אבל אני לא יכול להגיד איך הוא בתור יין מסנט אסטף. לדעתי לחוות דעה על היין ביחס לסגנון שלו זו אחת הרמות הגבוהות של הבנה וכתיבה על יין, וחיים שרגא מיטיב לעשות את זה.

זה בדיוק מה שמבדיל אותי מאנשי מקצוע – מותר לי לא לדעת, והבלוג הזה מוגדר מיומו הראשון בתור יומן במסע ללימוד והתוודעות לעולם הענק הזה. אז הכלים שברשותי (כרגע) מאפשרים לי להתרשם מיין בתור יין – אבל אם מדובר על אזורי יין שאני לא בקיא בהם אני לא מתכוון לזייף ידענות, לסכם טקסטים מויקיפדיה ומקומוניקטים, או להתחזות ל"מבין". כך בטעימת השמפניות שהייתי בה לאחרונה – התייחסתי יותר ליינות ופחות לטרואר, לדוגמה.

בורדו, דרך היין

2007 הייתה שנה בעייתית בבורדו, ומבחינה מסחרית היא מציבה בעיה נוספת היות ובפתח שנת 2008 המהוללת. כשמגיע בציר כזה למדפים, כמו שקרה ממש לאחרונה בדרך היין – כנראה שחכם לקרב את הלקוחות אל היינות, וזה בדיוק מה שעשו בסניף תל אביב. תחת ניצוחם של מרסלו ושל הילה – עמודי התווך של המקצועיות הבלתי-מתפשרת של הרשת, עשרות רבות של חובבי יין אתגרו את מזגני מרתף היין המרשים. במחיר אטרקטיבי של 150 ש"ח (לפני זיכויים והנחות) ניתן היה להתרשם מ-12 יינות מהבציר החדש - סידור נוח ללקוחות שרוצים לבדוק מה הם קונים, ונוח לרשת שצריכה למכור גם בצירים שזכו לתגובות פושרות מהמבקרים. רק הערה קטנה על הארגון – נחמד שיש כיבוד, אבל אפילו ששאלתי את המגיש אילו מנות אינן חריפות – זה היה מספיק פיקנטי בשביל להשבית אותי מהטעימה לרבע שעה.

 

התרשמות כללית

היו יינות כ"כ סגורים שאני לא יודע לנבא את עתידם, אז אם נשים אותם בצד לרגע מחמת הספק – שום דבר לא הפיל אותי מהרגליים. היו יינות טובים מאוד, אבל לא משהו שלא מסוגל להתחרות עם יינות מקומיים מהקצה העליון של הסקאלה (לפחות בנקודת הזמן הנוכחית). מתוך חברים ששוחחתי איתם – המשפט הזה גרר הסכמה מאחד ומבט רצחני מאחר. היינות הטובים יותר לטעמי היו בכיוון הבשל, ודי שונים ממה שציפיתי. לעומתם היינות הלבנים שרים באוקטבה אחרת, מציגים ריכוז ועושר מצויינים וכל אחד משני היינות שטעמתי היה חוויה. אם יהיה שידור חוזר של הטעימה – אני ממליץ לכל מי שזה מסקרן אותו לנסות (טיפ: להגיע מוקדם מהשעה הנקובה ולזכות בטעימה שקטה יותר ופחות צפופה).

היינות

ככל שאני מתבגר אני משתדל להמנע מ'מטווח רשמי טעימה'. יותר ויותר אני מעדיף להשאיר את רוב מה שכתבתי בתוך הפנקס ולהביא לכאן רק את מה שהיה מעניין ביחס לאחרים כדי לא להאריך ולייגע את הקוראים. המחירים שאני מציין הם מחירי מדף לפני הנחות והחזרים.

Chateau Talbot, Caillou Blanc, St Julien 2007 – שם המשחק כאן הוא מינרליות. לצידה מופיעים לימוניות ועשבוניות אופייניים לסוביניון בלאן, ובפה מליחות-מינרלית, וחומציות אדירה. המון יין, עם ריכוז ואורך – ובעיקר עקביות באופי המינרלי-חומצי שלו מההרחה הראשונה ועד הסיום הבלתי-נגמר. מצוין. 200 ש"ח.

Chateau de Fieuzal Blanc, Pessac Leognan 2007 – יותר עדין באף מקודמו, עדיין משלב מינרליות-גירית איתנה עם לימוניוּת, יותר פרי באף וגם בחיך שנשלט הפעם ע"י החומציות. עוד יין מרוכז והדוק, הפעם פוזל יותר לכיוון הפרי שתורם למורכבות. עוד יין מצוין. 350 ש"ח.

Chateau Haut Bergey Rouge, Pessac Leognan 2007 – פירותי-קברנאי ממוקד, נפח טוב, עסיסי, חומצה טובה עטופה בהמון יובש – אבל מלוטש וקטיפתי. עשיר, שלם, ממלא את הפה. מראה פוטנציאל לטווח ארוך, אחד היינות שהכי אהבתי בטעימה. 250 ש"ח.

Chateau La Grave, Pomerol 2007 - דומה באף ליין הקודם, אבל בפה הוא סובב סביב הפרי, עם רמות בשלות די גבוהות והיובש כאן מעט חד יותר. בסה"כ יין נעים ומפנק, אבל לפחות בשלב זה של חייו הוא מעט פחות מאוזן מקודמו. 220 ש"ח.

פורסם ביין מהעולם, כללי | מתויג , , , , | 5 תגובות »

h1

לנגדוק-רוסיון, ביניהם לבנינו

אוקטובר 16, 2010

לנגדוק-רוסיון נשאר אזור יין עלום יחסית. האוליגרכים הטיסו את מחירי בורגון ובורדו לסטרטוספירה ומחוצה לה, ההתלהבות הגוברת סביב עמק הרון מעלה גם היא בהדרגה את המחירים ביקבים ובאזורים המוצלחים. לעומתם, בלנגדוק-רוסיון מייצרים המון יין, ובעבר בגלל עודפי ייצור חלק מהיינות סבלו מתדמית בעייתית. לא נשמע סקסי ומפתה, נכון? מה שחסר בתמונה זה מישהו שמכיר את האזור ויבחר בפינצטה את היינות הטובים והמעניינים שיש לו להציע.

פה נכנסת לתמונה חברת IPVinum הצעירה יחסית של אורי כפתורי ואהרון טלר, שמבדלת את עצמה באמצעות יינות כאלה – פנינים שנדלו מהאזורים הפחות מוכרים וממותגים. לאחרונה הוזמנתי על-ידם לטעימה מעניינת של כמה יינות מהפורטפוליו שלהם. בהמשך אסקור את היינות, אבל לפני זה מעניין לעמוד על הבדלים בינם לביננו.

לנגדוק-רוסיון הוא אחד מאזורי היין הדרומיים ביותר בצרפת, עם אקלים חם יחסית לשאר המדינה. בניגוד אלינו – שם לרוב מזניחים את הבורדולזיוּת, ועוסקים בעיקר בזנים ים תיכוניים, ובפרט בבלנדים שלהם. "זנים ים תיכוניים" זו ה-buzzword הכי חמה בתעשיה בשנה פלוס האחרונות – ולא מעט יקבים אצלנו פוזלים לכיוון עם זנים כמו קריניאן, גרנאש, מורבדר וסירה, ולאחרונה גם בלנדים שלהם.

כמו בישראל, גם שם היינות לא מתביישים בבשלות הארומטית שלהם שנגזרת מהאקלים החם. אבל ההבדל הוא בידיים של היינן: אין כמעט חבית. וגם כשיש אז החבית גדולה (500 ליטר למשל) ומשומשת – לפחות ביינות שטעמתי אין השפעה מורגשת של עץ. בנוסף – השריות קצרות יחסית הן אופייניות – לפחות ביינות שטעמנו. התוצאה מוכיחה שאפשר לקחת ענבים עם בשלות גבוהה ולעשות מהם יין מאוזן ולא כבד – אבל אולי צריך לשבור כמה פרדיגמות (מקומיות) בדרך. בלי קליה, שמנוניות וגלירציניות. יין מאקלים חם שאפשר לשתות באקלים חם. בניגוד לכמה יינות-על מקומיים – שהם מצויינים אבל כל-כך כבדים שתמיד כותבים עליהם "לפתוח עם תבשיל קדירה ביום חורף קר – כמה ימים כאלה יש אצלנו כבר?

עדכון – אורי כפתורי מתקן אותי ובצדק, שבכל זאת יש הבדל משמעותי באקלים בין ישראל ללנגדוק.

נעבור ליינות. יצא קצת ארוך (והיינות הכי מעניינים דווקא בסוף!), אבל לא רציתי לוותר (כמעט) על אף יין שטעמנו.

Chateau d'Or et de Gueules, Les Cimels Rouge 2007 - יקב שנולד בסוף המילניום הקודם, ומתבסס על טכנולוגיה מודרנית ויבולים נמוכים. ממוקם ב- Costières de Nîmes, שנמצא פחות או יותר במרכז הלנגדוק, ויש כאלה שמשייכים אותו דווקא לעמק הרון – מבחינה גיאוגרפית וסגנונית. טחוב-סירתי, רענן, מוחצן משהו, טיפה אלכוהולי. מחוספס בחיך, מריר וחומצי, קצת חריף. גס משהו אבל לא באופן מוגזם, ובמקביל גם מעניין. בשביל 85 ש"ח הוא בהחלט שווה בדיקה.

* * *

Mas Cristine, Rouge 2008 - היקב ממוקם באזור Côtes du Roussillon, הדרומי ביותר בלנגדוק-רוסיון, שגובל בספרד בדרומו, ובעל השפעות קטלוניות רבות.  פטלי-מתקתק ופירותי באף, כמעט סוכרייה. בחיך ממשיך עם תחושה-מתקתקה פירותית שמגובה בחמיצות טובה ונגיעות מתובלות. יין כיפי ועשיר, בשל אבל לא באופן פרוע. 115 ש"ח

* * *

Borie la Vitarele - היקב, בסה"כ בן 20, נמצא באזור St. Chinian המוערך שממוקם במרכז לנגדוק, בסמיכות ל- Minervois המוערך גם הוא. ביקב מנסים לבטא את הקרקע באמצעות היינות, ובבעלותם כרמים במגוון סוגי הקרקע הנפוצים ב-AOC, החל מצפחה (היין הראשון) ועד אדמות חימר וגיר (היין השני).

Les Schistes 2008 - בלנד מבוסס על גרנאש וסירה, עם קצת קריניאן, שקרוי על שם אדמת הצפחה עליה גדלים הכרמים. פרי צלול וחלק, מתחתיו אספלט ועשבי תיבול. בחיך פירותי ונקי, מרקם חלק, ריכוז טוב, תחושת מתיקות שלא מפריע, חומציות עדינה. הכל מאוזן ויושב במקום באופן שסחט קריאות התפעלות מסביב לשולחן. יין הרמוני וממוקד – חוויה. כל התשבוחות האלה זה עוד לפני שהזכרתי את המחיר – 135 ש"ח. במחיר כזה שווה לחפש אותו ולחטוף.

Les Cr'es 2007 – שוב סרחון טחב-סירתי, מתובל בפלפל לבן, טאנינים בשלים, חמיצות ופרי משולבים היטב, מרקם חלק ונעים וסיום מתובל. עוד חבילה מאוזנת ונעימה, שיכולה גם להרוויח מיישון של שנה-שנתיים. לעומת היין הקודם שסבב סביב הפרי, הפעם הנרטיב הוא הפן המתובל-טחוב של הסירה, החבילה מהודקת יותר ומורכבת יותר. יופי של יין. 179 ש"ח.

* * *

Domaine de l'Horizon Rouge 2007 - יקב חדש וצעיר שהוקם ב-2006, ממוקדם ב- Côtes du Roussillon Village אבל לא עומד בכללי ה-AOC הדקדקניים מבחינת הרכב הבלנד. 2007 הוא הבציר ראשון של היקב, בלנד של גרנאש וקריניאן בחלקים שווים. פרחוני ומפתה, טאנינים קטיפתיים, קל יחסית, מעודן ומאופק. הכל יושב בדיוק במקום, במידה הנכונה ובעוצמה נמוכה. יין רך ומעונב, הכי אלגנטי בטעימה. 245 ש"ח.

פורסם ביין מהעולם, כללי | מתויג , , , , , , | 6 תגובות »

h1

שרדונה, פנים רבות לו – גם בגרסה המבעבעת

אוקטובר 12, 2010

הוזמנתי לטעימה מרתקת שהונחתה ע"י אלדד לוי תחת הכותרת "טעימת טרואר – שרדונה משמפן". הטעימה כללה שלוש שמפניות מגדלים על טהרת השרדונה, כולן יבשות וללא תוספת דוסאז'. אקפוץ בזריזות לסיפא – כמו במקרים אחרים אני חושב שזה מאתגר להפריד בין הטרואר לבין הטרואר האנושי – או היינן. כמו שאמר אחד הנוכחים בטעימה – בשמפניה מתערבים הרבה בתהליך ייצור היין וליד של היינן יש תפקיד מכריע בתוצאה הסופית – לא פחות מסוג הקרקע או המפנה הדרומי של הכרם.

בכל זאת, לא מפסיק להפתיע כמה שונה יכול להיות יין שמיוצר בשיטות דומות, מאותו זן ופחות או יותר מאותו אזור גיאוגרפי.

Margaine Blanc de Blancs Extra Brut – מוחצן ובשל, פירותי (תפוחים), פרחוני ומפתה – מרגיש ממש מתוק בריח. מתחת לחגיגה הפירותית נחשפות שכבות נוספות, בהן קליה עדינה ושמרים. בפה חומציות חדה, כמעט אגרסיבית, טעמים פירותיים-הדריים ונגיעה מרירה מחמיאה. יופי של יין - מורכב, מעניין ורענן מאוד. שנת הבציר לא מופיעה על התווית, אבל מדובר בבציר 2003 ללא ערבוב בין בצירים. 295 ש"ח.

Pierre Gimonet Oenophile Extra Brut 2002 – טוסט קלוי מאוד – על סף השרוף, שמרים, חמצון עדין, מינרליות, עוגת פירות בחושה. הפעם תור הפירותיות להמתין בעדינות ברקע. יותר גוף, מרירות, חומצי אבל לא חד כמו היין הקודם, פירותי בפה ורחב יותר. שמפניה הדוניסטית, על הצד השמרי של הסקאלה, וניכר שהייתה כאן תסיסה מאלולקטית (שלא הייתה ביין הקודם) שעיגלה פינות והפכה אותו לרך יותר. 339 ש"ח.

Larmandier-Bernier Terre de Vertus 1er cru Brut Nature - אף מסריח בצורה טובה, עם אדמה טחובה, קרמליות ושוב חמצון. בפה השמפניה מלאה ועגולה, הבעבוע מלטף, המרקם קרמי ונעים ופרופיל הטעמים הוא פירותי עם מרירות נעימה. מעין גרסה עגולה, פירותית ומלאה יותר של הג'ימונה – הכי מפתיעה ולא שגרתית שטעמנו. 329 ש"ח.

יש מנצחים? אני מתקשה לבחור את השמפניה המוצלחת של הערב. לא רק בגלל שכולן היו מצויינות ולא שגרתיות – אלא בגלל השוני הגדול ביניהן. הראשונה פירותית בשלה עם חומציות חותכת, השניה מבטאת את הפן הקלוי והמלטף יותר של שמפניה, והשלישית לוקחת את זה כמה צעדים קדימה. במילים אחרות – כולן מנצחות, השאלה מה אוהבים. המחירים – על סקאלת מחירי השמפניות בהחלט הגיוניים עבור הייחוד של היינות שמקבלים תמורתם.

הכותב נכח בטעימה כאורח של היבואן

פורסם ביין מהעולם, כללי | מתויג , , | תגובה אחת »

« רשומות ישנות יותר
Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 34 שכבר עוקבים אחריו