ארכיון רשומות מהחודש "ספטמבר, 2009"

h1

בשמחה וב-רון

ספטמבר 24, 2009

ערב ראשון: מלצרית אנרגטית ומושכת ממליצה לי באנגלית משובשת על הקרוז הרמיטאז', שהיה סבבה אבל פחות מוצלח עם האוכל. הכוסות, כמו ברוב המקומות שאכלנו בהם היו מצחיקות, שעטנז בין כוסות מהסרוויס של סבתא לכוסות דיג'סטיף, גבוהות וקטנות. איזה יין יש לכם? אדום או לבן. בצרפת הם לא עושים עניין מיין, ואין להם את הטקסים שיש אצלנו. אבי קלע בול – שם שותים יין, לא מדברים על יין. ערב רביעי:

Oratory Cotes du Rhone 2003

חצי בקבוק קוט דו רון נעים שהתנדף כלא היה לצד אנטריקוט עסיסי

מה שותים? אמנם על גדות נהר ה-Rhone אבל לא ממש באזור שמייצר יין – הנאמנות האזורית היא גבוהה, ובמסעדות הבסיסיות רוב היין האדום הוא קוט דו רון – רובם יינות אוכל פשוטים וטובים. פה ושם יש קרוז הרמיטאז', ובמסעדות המתוירות יותר גם יינות מאזורים אחרים. ערב שלישי: המארחים הנדיבים שלנו לקחו אותנו – עכברי אקדמיה צמאים למסעדה יוקרתית, ושם (כמו במקומות אחרים) חיכה שם מוכר על השולחנות. הקוט דו רון 2005 של גיגל הייתה הפתעה מהנה, פירותי ומודרני מעט ביחס לסגנון אבל ב-80 ש"ח שהוא נמכר בארץ הוא מספק תמורה יפה למחיר.

לגבי השאר – אשאיר את הבמה לכמה תמונות..

 
קוט דו רון של גיגל ובורגון של דובף

קוט דו רון אדום ובורגון לבן שהוגשו לצד פואה גרה ודג

קינוח אפוף פירות יער שונים

h1

מחירי שתיה בדיוטי פרי

ספטמבר 18, 2009

בגלל שהפוסט הקודם בנושא תפס פופולריות מפתיעה והייתה לי חצי שעה להרוג לפני טיסה – שלפתי באומץ דף ועט והסתערתי כארבה על מדפים עמוסי כל טוב. בגדול – הרוב כאן זה ויסקי, סקרתי את רוב המבחר (להוציא אמריקאי ובלנדד סקוטי שלא הספקתי ומקאלן שפשוט עושים יותר מידי בקבוקים) ובנוסף אספתי כמה מחירי קוניאק ודברים פופולריים אחרים. המחירים שכתובים זה עבור ליטר אלא אם מצוין אחרת, והם נכונים לספטמבר 2009. מבצעים כמו 2 ב-X$ – אפשר לבחור כל שני בקבוקים שמשתתפים במבצע עבור אותו X. חבל שהחבר'ה בג'יימס ריצ'רדסון משקיעים באתר האינטרנט בערך כמו שהם משקיעים במחלקת היין שלהם, ודי לחכימא.

ג'יימס ריצ'רדסון נתב"ג: 03-9727272

לטובת האורחים שמגיעים מגוגל וממקומות אחרים – אתם מוזמנים לשוטט גם בשאר הבלוג

וויסקי, סקוטלנד, מאלט

ארדבג 10 – 69.9$
לאפרויג 10 – 55.9%, 2 ב-99.9$. קוואטר קאסק – 65.5$
לגבולין 16 – 69.9$
טאליסקר 10 – 62.9$
Ancnoc (אנקנוק) 12 – 49.9$, 2 ב- 89.9$. וינאג' 1994 – 69.9$, 2 ב- 129.9$
BalBlair – וינטאג' 1997 – 59.9$, 2 ב-99.9$. וינטאג' 1990 – 99.9$, 2 ב- 169.9$
היילנד פארק 12 – 48.9$, 2 ב-89.9$. 16 – 65.9$. 18 – 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנמורנג'י 10 – 59.9$, 2 ב-99.9$. 18 (700 מ"ל) 139.9$. סלר 13 – 79.9$
גלנמורנג'י Lasanta וגם Quinta Ruban כ"א 65.9$
גלנמורנג'י Nectar d'Or עולה- 79.9$ ו-Astar עולה 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנפידיך 12 – 46.9$, 2 ב-85.9$. 12 קאורן רזרב – 53.9$, 2 ב-99.9$
גלנפידיך 15 – 59.9$. 18 – 73.9$, 2 ב-129.9$, 30 – 2 ב-399.9$
גלנליווט 12 – 55.9$, 2 ב-99.9$. 15 – 59.9$
גלנליווט Nadura עולה 73.9$
גלנליווט 18 – 82.9$, 2 ב-149.9$, 21 – 157.9$, 2 ב-299.9$
גלנליווט XXV (או: 25 שנה) – 305.9$, 2 ב-499.9$
גלן גרנט – 26.9$
Glen Dullan, גלן דאלן 12 – 75.9$, 2 ב- 129.9$
Tormore , טורמור 12 – 57.9$, 2 ב-99.9$
Strathisla, סטרתיסלה 12 – 52.9$, 2 ב-99.9$
גלנקינצ'י 10 – 61.9$
Cameron Brig Pure Single Grain – 35.9$
אברלור 10 – 48.9$, 2ב-89.9$. או 700 מ"ל ב-39.9$

וויסקי, אירלנד

ג'יימסון 27.9$, מארז של זוג ב-49.9$, גולד (700 מ"ל) – 70$, 2 ב-99.9$
ג'יימסון 18 (700 מ"ל) – 89.9$, 2 ב-169.9$
בושמילס 28.9$, 10 – 46.5, 2 ב-85.9$. בלאק בוש: לא היה.

וויסקי, סקוטלנד, בלנדד

ג'וני אדום – 25.9$, 2 ב-45.9$, שחור – 46.9$, כחול -230$
שיבאס 12 (750 מ"ל) – 35.9$, 3 ב-99.9$
שיבאס 12 (1,140 מ"ל) – 52.9$, 2 ב-99.9$
שיבאס Revolve (ריבולב) – 87.9$, 21 – 135.9$

קוניאק

הנסי וי.אס – 49.9$, וי.אס.או.פי – 69.9$, אקס.או 249.9$
אוטארד – נפוליאון – 73.5$, 2 ב-129.9$, אקס.או 112.9$, 2 ב-199.9$
Dupuy (כולם 700 מ"ל) וי.אס – 29.9$, אקס.או 105.9$, וינטאג' 1966 – 267.9$ במבצע 2+1

ליקרים ושונות

ואן גוך וודקה – 49.9$ לכל הטעמים
דרמבוי – 39.9$, 2 ב-69.9$
ייגרמייסטר – ליטר ב- 26.9$. 1750 מ"ל ב- 45.9, 2 ב-85.9$
ברנייגר (המכונה לצערנו גם "ייגר דבש") – 36.9$, 2 ב-69.9$
קוואנטרו – 31.9$, 2 ב-55.9$
באד אפפל – 29.5$, 2 ב-55.9$
בייליס – 27.9$
שרידנס 31.9$, 2 ב-55.9$
פימס 1 – 18.9$, 2 ב-35.9$
קלואה 24.9$, 2 ב-45.9$
אמרולה – 24.9$, 2 ב-45.9$

h1

היראון השני

ספטמבר 4, 2009

כל מי שטעם כמה יינות מקומיים יודע להגיד שיראון הוא יין מצויין שגם מהווה benchmark לתמורה למחיר. אני גם מניח שאני לא חובב היין היחיד שמקדיש יותר ממדף אחד במקרר לבקבוקים כאלה. חובבי יין גם לא יערערו על הקביעה שכמעט כל יין שיוצא עם תווית של הרי גליל הוא טוב מאוד במחיר שלו. למרות כל התשבוחות האלה, איכשהו, היראון השני נדחק הצידה. אמנם הוא לא  מתיישן כמו אחיו הותיק יותר, ונכון – בטווח המחירים שלו מוכרים יותר קברנה מכל שאר הזנים ביחד – אבל לגימה קטנה, וכל זה לא ממש מעניין. יכול להיות שהיציאה של המירון החדש, המבוסס ברובו על סירה לא מסמן טובות ליראון סירה?

Galil_mountain-Yiron_Syrah

הרי גליל יראון סירה 2005 – צבע שחור-סגול מדהים ומהפנט, האף נוטף פרי סגול ממוקד ונקי שמריחים מהקצה השני של החדר – כל זה בלי להיות בשל מידי. כשמצליחים להתרכז בו שוב אחרי העושר הזה, מגלים גם קצת פלפל שחור, קקאו, ועם הזמן בכוס הוא חושף גם בשרניות אופיינית לזן. בפה גוף מלא עם מרקם נעים, פרי מרוכז היטב, יובש מלטף וחומציות עדינה, נגיעות עדינות של תיבול מהחבית שלא מרגישים כמעט. סיום ארוך ופירותי.

יין מהפנט, עשיר, מלטף, מצליח לשלב פרי עשיר ולהמנע ממלכודת של בשלות יתר וגליצריניות. אמנם אנחנו אוהבים ליישן יין, אבל כמה יינות מהרמה הזו מוכנים לשתיה כבר עם היציאה לשוק? תנו לו ניסיון, ואז כמוני – לכו לקנות עוד. יין מעולה, כל מילה נוספת מיותרת.

h1

טעימה מהרון

ספטמבר 4, 2009

הטעמים של המפגש הקודם עדיין מהדהדים בראש, וכבר הוזמנו בשנית למרפסת השקטה של מיכאל ראב – והפעם בנושא אחר. עמק הרון. המקום שמצליח (בנתיים) לשמור על מחירים שפויים גם כשבבורדו ובבורגון משתוללים. המקום שייננים ישראליים, עם הסתכלות קדימה – מחפשים להתאים את זניו לאקלים שלנו, שהרבה יותר קרוב לרון מאשר לבורדו. ובכל זאת, הייתי רוצה לראות בארץ יותר גרנאש, ויוניה וזנים אחרים.

Xenius Brut Reserva – אף לימוני ושמרי, בניגוד לקאוות אחרות – כאן הבעבוע עדין יחסית, חמיצות טובה, קצת הדרים וסיום חמצמץ בינוני באורכו. כיף של קאווה. כשטעמנו עיוור חשבתי שמדובר במשהו מהטווח של 60-70 ש"ח, ועוד יותר הופתעתי לטובה לגלות שהיא משאירה עודף מ-40. משמעותית יותר טובה מקאוות אחרות בטווח המחיר הזה.

Alain Graillot, Crozes Hermitage 1999 - פרי סגול מאופק משחרר טחב ואדמה. אחרי זמן מה בכוס חושף גם פלפל לבן ומינרליות. על החיך החומציות בחזית, נוקשה משהו, טאנין ניכר אבל לא מהסוג הגס, הפרי מאחורי כל זה ואליו מצטרפת נגיעה מרירה (קליפות הדרים?). סיום ארוך, משלב חומציות ויובש. אחרי כשעה בכוס, ועם התחממותו, החומציות מתעדנת מעט ויותר פרי יוצא החוצה. אני לא בטוח מה הזנים, אבל האופי של היין אומר סירה. מזכיר לי במשהו את הקרוז-הרמיטאז' של גיגל שטעמתי באיש הענבים.

שורה תחתונה – יין מלא אופי, מרגיש צעיר בגיל עשר – ופשוט חייב אוכל איתו. משהו שומני שישבור את החומציות ועם טעמים עדינים יחסית, שלא ישתלט על החיך. הסינטות שמיכאל הכין התאימו כמו כפפה, גם גבינות לא בשלות יכולות לעשות עבודה טובה.

Domaine Baruille, Châteauneuf-du-Pape 2001 – אדום בהיר לכיוון החום. פרי אדום נעים משולב בעור ותיבול מזרחי – שילוב שהזכיר לי ריוחה מיושן אם הייתי צריך לנחש על עיוור. מרקם חלק ונעים, טאנין רך, פרי ברקע, יופי של חומציות ונגיעות של תיבול.

יין נעים ומאוזן, שמוכיח שוב שלמרות שהצבע לא מבשר טובות – כל השאר יכול להיות בסדר גמור. לדעתי הוא בשיאו וישאר שם עוד כשנתיים. לא הייתי מיישן אותו עוד הרבה.

Domaine la Souco Papale, Châteauneuf-du-Pape 2000 – אדום כהה ועמוק, פרי יער מעט בשל יותר מהיינות הקודמים, משהו שהזכיר לי רוטב סויה ופלפל שחור. פרי נעים, בולט יותר מהקודמים, חומציות עדינה, טאנין בדיוק במידה. מאוזן בדיוק, מעט יותר פירותי (ומודרני) מקודמיו ובמעט מילים – טעים ומהנה. אפשר עוד?

Chapoutier, Barbe Rac, Châteauneuf-du-Pape 1998 – אף מתוק ובשל עם פורט, צימוקים, קומפוט ושזיפים מיובשים. גוף מלא עם פרי מתקתק, חומציות וטאנין ברקע, משרה תחושה של חריפות ואלכוהוליות. סיום יבש ופירותי. מסביב לשולחן – היין הזכיר לנו אמרונה, סגנון שאני לא כ"כ מתחבר אליו בנתיים. 15.5% אלכוהול בתוספת הבשלות הפירותית יוצרים יין מעניין, אולי אפילו יותר קינוח באופי שלו – אבל פחות הטעם שלי. להגיש עם גבינות חריפות יחסית.

טעימת שאטונף דו פף

צילום: רותם

המון תודה למיכאל על היוזמה ועל האירוח המפנק.

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 34 שכבר עוקבים אחריו