דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

אחרי שהיה לי העונג לפגוש את מיטב היינות הישראליים ממרתפו של מיכאל ראב, היה לי הכבוד לקבל הזמנה גם למשהו בניחוח זר. לרותם ולי היה ברור שלא נצליח להביא יין שיכבד את המעמד – אז החלטנו על בשר. התייצעות זריזה עם הקצב אצל סמיר המיתולוגי בטבעון הובילה לתשע פרוסות סינטה אדמדמה באמתחתנו – כאילו יד הגורל שמה את הבשר האיכותי הזה בדרך מחיפה לתמרת.

החושך בשעה שהגענו כבר כיסה את הנוף, אבל ישיבה במרפסת המרווחת לא יכלה שלא להזכיר לי מדינות יין מתוקנות (אולי טוסקנה, שעדיין לא ביקרתי בה). שקט, אוויר טוב, עצי זית שגם תרמו לצלחותינו שמן וזיתים. פתחנו את החיך עם מבעבע דרום אפריקאי שענה לשם Swartland Cuvée Brut (יבוא: קיפיס). המבעבע היה פרחוני ופירותי מאוד באף, בפה בעבוע גס, פרי מתקתק ומעט חומציות. נחמד אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה – התאים בדיוק לתפקיד ניקוי החיך ופתיחת התאבון למנה העיקרית:

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

צבע אדמדם יפה, אטום לחלוטין במרכז. באף גרגרי יער מרוסקים ועשירים – עצמה, ללא בשלות או מוחצנות. בפה גוף מלא, ריכוז מצוין, חומציות ניכרת וטובה, ושורה של טאנינים מוצקים אבל לא גסים – שמתחילים להשתלב בכל השאר. סיום ארוך מאוד, שממשיך בשילוב המוצלח של הפרי, החומציות והיובש. אם הטעימה הראשונה הזו, מבקבוק שעמד פתוח שלוש שעות – הייתה היחידה, הייתי חושב שזה יין מרשים אבל לא מבין כלום בעצם.

בעוד היין מתאוורר ומתעורר, מחבת פגשה נתחים אדומים לפגישה קצרה אבל לוהטת, שהשאירה סינטות צרובות מבחוץ ואדומות מבפנים – ללא רוטב ותיבול או אפילו מלח – הבמה היא של היין. בנתיים היין משיל שכבה אחר שכבה וחושף רבדים של קליה עדינה, עור, קפה ואדמה. כל הרחה חושפת רובד נוסף. עד הלגימה האחרונה, אחרי יותר משש שעות מהפתיחה היין משדר צעירות ורעננות. אין בו את הנשכנות של ברולו ינוקא, אבל החומציות המפעמת בו, היובש הנמרץ, הפרי העשיר והצבע – כל זה מרמז על יין בן 4-6, ולא על יין בגיל 12. קשה לי להעריך פוטנציאל יישון על סקאלות ארוכות כ"כ, אבל אני חושב שעוד עשור יעשה לו רק טוב, ובכל מקרה לא הייתי מתקרב אליו לפני 2013-4. בשורה התחתונה: יין הדוק אבל לא סגור, פירותי אבל לא מוחצן, מבוגר בשנים אבל צעיר בכוס. עשיר, מורכב, מאוזן. חוויה.

כוכב הערב. צילום: רותם

בפוסט של רותם, האחראי על התמונות כאן – אפשר לקרוא תיאורים יותר מפורטים ויסודיים. המון המון תודה למיכאל על היוזמה, האירוח והחוויה.

נהר הדוארו הוא רב פעלים – במערב הוא הלב הפועם של תעשיית הפורט ושל אזור הדורו (DOC), הקרוי על שמו. אבל הפעם אנחנו בצד הספרדי, באזור יין נחשק שמכונה בפשטות – הגדה של הדוארו – Ribera del Duero. האזור המסקרן הזה היה הנושא במפגש הראשון שלי עם פורום היין של שרון ואסף – אנשים שהיין בדמם ומארגנים טעימות נושא עיוורות לקבוצת חובבי יין. מלבד שרון ואסף שעבדו קשה על הארגון ותרמו מאוספים פרטיים – המון תודה גם לנתן על אירוח למופת.

אין על טעימה עיוורת, וחבל שלא מזדמן לי לעשות את זה לעתים יותר קרובות. לא משנה כמה אובייקטיביות מנסים לעטות כשטועמים יין – התווית משפיעה. כשנמצאת מולך כוס יין – כל מה שאתה יודע נמצא בתוכה. זה יכול להיות ג'וקר של כרמל סלקטד וזה יכול להיות וגה סיציליה שידענו שמתחבא שם. ככה צריך לשפוט יין. קיבלנו גם טפסים ונתנו ניקוד ליין – משהו שלא יוצא לי לעשות בד"כ. כהשוואה לניקוד שלי אני מצרף ציונים של WS או RP, איפה שהצלחתי למצוא. את הדירוג המשוקלל של הפורום אני מסמן בתור F.

היינות. בדומה לאזורים אחרים בספרד – יינות ברמת הקריאנזה הם יינות צעירים ונשכניים באופי, עמוסי טאנין ונעדרי עידון. לרוב נראה שהפרי לא מספיק בשביל להחזיק יישון שיעדן את הטאנין – למרות שנתקלתי בדוגמאות הפוכות בעבר. מדובר בסגנון לא מחייב, שיכול להיות מהנה עם אוכל מספיק שומני בשביל לתמוך ביובש. ברמות הרזרבה והגראן רזרבה המצב שונה בעליל, כמו שיפורט בהמשך. היינות מתאפיינים קודם כל בחוט שדרה של חומציות על החיך, ובאף יש מכנה משותף של אדמה טחובה ומסקרנת.

Matarromera Crianza 2003 - סגול עכור, פרי יער רענן ומרוכז אבל לא בשל, קליה ורמז לאדמה. משום מה הזכיר גרנאש באף. בחיך חומציות ניכרת, טאנין דומיננטי אבל לא חד מידי, פרי נעים מאחורה ותיבול-חבית. סיום בינוני שמשלב חומציות, יובש ופרי. מצד אחד נשכני, מצד שני לא בטוח כמה פרי יש שם שיחזיק לטווח ארוך – קריאנזה. אולי עוד שנתיים ישתפר. יבוא: הכרם, ציון: 89 (WS88, F88)

Finca Torremilanos Crianza 2005 – סגול בהיר ואטום, באף פרי סגול, קלייה, וניל ואדמה טחובה. גוף בינוני מלא, קצת אלכוהול באף ובפה, המון טאנין ותיבול, חומציות טובה ושוב הפרי מאחור. סיום ארוך ויבש. קריאנזה מובהקת, כאן העניינים קצת פחות מחוברים מאשר הקודמת. יבוא: אין, ציון 87 (F88)

Paolo Scavino Barbera d`Alba 2005 – ג'וקר כזה בולט מקילומטר, סגול בוהק כהה ואטום, אף מודרני עם שזיף מרוכז, וניל, מוקה, קצת ירקרקות ואניס וטיפה אלכוהולי. פרי טוב וחומציות טובה מגובים ביובש וחריפות, סיום מתובל וחמצמץ. ברברה מודרנית וחביבה. יבוא: שקד, ציון 88 (WS 86, F88)

Condado de Haza Reserva 2000 – אדום חצי שקוף, גופרית שהתנדפה, פרי אדום, אלכוהול, פלפל שחור, ירקרקות עדינה. גוף בינוני, מרקם נעים, חומציות, טאנין רך אבל לא מספיק פרי. יין נחמד, התבגר בחן אבל בסוף דרכו. היה עדיף לשתות לפני שנה. הייתי מצפה מרזרבה להחזיק קצת יותר. יבוא: שקד, ציון: 90 (WS91, F89)

Protos Gran Reserva 1999 – צבע בורדו בהיר, קצת חום בשוליים, באף פרי-שזיפי טוב, תיבול מזרחי שמזכיר לי ריוחה ורמז של ריחות בוגריים-קומפוטיים. בפה כל סימני הגיל האלה מתנדפים ונתקלים בפרי וחומציות משולבים בהרמוניה, יובש טוב ברקע, עסיסי, עשיר וטעים, סיום פירותי-יבש. יש לו עוד לאן להשתפר ואפשר לחזור אליו בקלות עוד שלוש שנים. אחלה יין, מנצח הטעימה מבחינתי. יבוא: ישראקו, ציון: 94 (F91)

Tinto Pesquera Reserva 2002 – אדום עמוק, בהיר בשוליים, פרי נעים ועשיר, אדמה, פטריות, תבלינים (ציפורן?) וקקאו. חומציות גבוהה, תיבול-פלפלי, הרבה יובש ופרי ברקע. סיום ארוך, יבש-חמצמץ. צעיר מידי, לנסות שוב עוד שנתיים, מראה פוטנציאל. יבוא: שקד, ציון: 92+ (F89)

Vega Sicilia Alion 2003 - סגול אטום ויפה, אף מודרני עם הרבה פרי יער, אלכוהול, וניל, עשבי תיבול ומשהו שמזכיר רימונים. פרי עשיר גם בחיך, חומציות טובה, יובש עדין, גליצריניות. מרגיש צעיר. יין טוב ועשיר – אבל ציפיתי לקצת יותר אופי אזורי וקצת פחות מודרניות מיקב קאלט שכזה – גם אם מהתווית ה"נמוכה". ציון: 92 (RP96, WS91, F90)

את רשמי הטעימה הקולקטיביים של הפורום אפשר לקרוא בקובץ וורד