עוד לא הספקתי להכנס ולהגיד שלום וכבר הייתה לי כוס ביד. צבע זהוב בהיר, ריח משכר של אשכוליות – חד ונקי, ברקע מצטרפת גויאבה. בחיך החמיצות שולטת וחותכת, מאחוריה פרי הדר ורמז מינרלי. עסיסי, משגע! סיום חומצי פירותי שלא מוכן לעזוב את הפה. כשהוא מתחמם בכוס האופי הופך ליותר טרופי וקצת פחות הדרי, החמיצות מתמתנת ולמרות שהיא עדיין שולטת בחיך היא נותנת ליותר פרי להתבטא. שנסון 2008 – יין מפיל. בטופ של הלבנים המקומיים. אני רץ לחפש בקבוק. מי שחושב ששרדונה בלי חבית זה משעמם – בבקשה, תטעמו.
כך נפתחה טעימה מרתקת של קלו דה גת על שולחן משפחת ראב, בהנחיית וויליאם ווייט, מנהל היצוא של חברת Maison Sichel - מי שמפיץ את יינות היקב בחו"ל לצד יינות מבורדו. אחרי שכולם התיישבו, נשארנו בלבנים אבל חזרנו בזמן לבציר השני של היקב.
שרדונה 2002 - צבע זהוב, קצת תיבול, פרי עדין וקליה עדינה. מרקם נעים וחלק, חומציות עדינה שהחזיקה יפה, מינרליות, מעט תיבול שממשיך גם לסיום בינוני-ארוך וחמצמץ. החבית רגועה ונמצאת ברקע, והיין לא מרגיש עייף. יין עדין ואלגנטי שהתבגר עם המון חן.
שרדונה 2007 – זהוב חיוור מאוד, אף די מאופק, לימוני, קליפות הדרים, מעט חבית ברקע. חומציות רעננה שמחזיקה פרי נעים, מרגיש לרגע מתוק. גרעיון מינרלי, ריכוז ונפח טובים – החבית לא מורגשת בחיך. סיום ארוך ועצמתי, מינרלי מאוד. טוב מאוד, מצליח לחבר בין עצמה לאלגנטיות.
משם עברנו לטעימה של שני סירה מאותו בציר. הראל סירה 2004 בעל צבע סגול אטום מדהים, פרי יער מרוכז ושוקולד באף, בפה חומציות ניכרת וטאנין – הפרי עדיין (!) מחכה מאחור. הסיום חומצי-פירותי. לטעמי החומציות והטאנין עדיין חדים מידי ועדיף לחכות איתו עוד שנתיים – יש שם מספיק מאחורי החומציות שמחכה להיפתח. הראל סיקרא 2004 בעל צבע יותר אדמדם מקודמו, מציע עשבי תיבול, פטריות ומאחורי זה פרי מאופק אבל עשיר. אף מיוחד. בפה המון תיבול, טאנין רציני וחומציות במידה. הפרי – הוא עדיין ממתין בשקט בפינה. סיום יבש-מתובל. יין הדוק שמרמז על מורכבות שעוד צריכה להתפתח. לא הייתי מתקרב אליו בארבעת השנים הקרובות. זה יין לטווח ארוך שאני לא מצליח עדיין להבין בגילו.
משם עברנו למופע המרכזי – טעימת אורך נדירה של כל בצירי עמק איילון, בלנד בורדו, בערך שני שליש קברנה והיתר מרלו, שמשנת 2003 קיבל גם חיזוק של פטיט ורדו.
עמק איילון 2001 כבר בצבע אדום חצי שקוף, באף פרי אדום עדין, ארז, עור וטבק. מרקם חלק, טאנין רך עם חומציות טובה – והפרי עדיין כאן. סיום ארוך עם אותה חבילה מנצחת של יובש משולב בפרי משולב בחומציות. אלגנטי, רך ומלטף – יין שהתבגר היטב ונמצא בשיאו. עמק איילון 2002 נמצא בערך באותו מקום, קצת יותר קל מקודמו, עדין ומאוזן היטב.
עמק איילון 2003 - מראה בדיוק את האופי של הבציר החם הזה. אדום מלא אטום, באף פרי סגול רענן ועשיר, קשה לפספס את ההשפעה של הפטיט ורדו עם פלפל לבן, ובצד נגיעה ירקרקה מחמיאה. בחיך פירותי, טאנין רחב, מלא, מוצק, עסיסי. סיום ארוך, פירותי, יבש ומתובל. בניגוד לשאר – היין הזה הוא סביב הפרי, יותר מודרני. מעולה. מוכן כבר עכשיו לשתיה, ימשיך להתפתח לפחות 4-5 שנים מעכשיו.
עמק איילון 2004 – צבע אדום-בורדו מלא ואטום. פרי רענן, שזיף - עשיר מאוד אבל בלי להיות בשל מידי. בפה מרקם קטיפתי, טאנין מלטף, חומציות ופרי רוקדים ביחד. מרגיש עשיר, מלא, נגיעות עדינות של תיבול. סיום ארוך ופירותי. מוכן לשתיה עכשיו, אבל ימשיך להתפתח בשנים הקרובות. הפרי הנקי והעשיר, החומציות הטובה והחבית שלא משתלטת הזכירו לי במשהו את הרזרבים המעולים של פלאם שטעמנו סביב אותו שולחן. יין מרשים. עמק איילון 2005 מציג עקביות מדויקת לאחיו המבוגר בשנה. כאן הטאנין עדיין זקוק לעידון קל – וכדאי לחכות איתו שנה לפני שמתחילים.
תודות: ראשית למיכאל ראב ולביתו המקסימה על היוזמה, על טעימה יוצאת דופן ועל האירוח הנדיב. תודה לוויליאם ווייט שהקדיש לנו מזמנו. בנוסף, לא למדתי פתאום לצלם יפה, ואת התמונות קיבלתי מידידי רותם.
