Valpanera, Friuli Sauvignon 2007 - צבע זהוב עדין, אף טרופי עם אננס ואפרסק, מינרלים מאחורי הפרי. בפה חומציות גבוהה ועשירה, גוף בינוני, מליחות-מינרלית ניכרת, הפרי מאחוריה ומידי פעם מגיעה נגיעה מרירה. סיום ששומר על המגמה של חמיצות ערה ומינרליות במשך דקות ארוכות.
שונה מכל סוביניון בלאן ישראלי ששתיתי, ריכוז ונפח טובים מאוד ומעליהם חומציות נדיבה וטובה. חדש בקטלוג של הדוש, יופץ בקרוב.
מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.
Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.
Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.
Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.
Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.
Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.
Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.
Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.
Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש - כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.
Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.
לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.
עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.
היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.
שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.
רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.
קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.
הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.
רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.
רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.
רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.
רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר - פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.
Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:
Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.
Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.
מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.
קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.
אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור - השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.
היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.
שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי
ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.
חלק מהיינות שטעמנו:
תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.
תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.
תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.
תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.
מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.
יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.
תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.
מזל טוב לפסטיבל הבירה, שגם בפעם השמינית מתוקתק ומאורגן.
תודה לבית היין במעברות ולבירמסטר על אחלה ארגון של אחה"צ מרענן ומהנה.
החגיגות לא פסחו על איש הענבים, שם הבית הפתוח המסורתי של יום העצמאות הוא מפגן כוח של היינות הטובים והמיוחדים בארץ – מסודרים שורות שורות.
חששתי שמא היינות המפתים יגררו המוני אנשים לסמטה היפואית הצרה – אבל האיש צפה זאת גם וחילק את הטעימה ליומיים. הפורמט הזה אפשר רוגע וחסך את הצפיפות המתלווה לפעמים לאירועים כאלה. בין עשרות המשתתפים היה לי הכבוד לפגוש הרבה פרצופים מוכרים – חובבים וייננים.
לא רשמתי רשמים מסודרים, אבל בכל זאת אנסה לתת טעימה מכמה דברים שעניינו אותי.
שני יינות מילניום שהפתיעו: סגל קברנה סוביניון מרום גליל 2000, שכנראה אף אחד לא ציפה ממנו לראות את פאתי העשור הבא - התבגר בחן והוא מציע מרקם נעים, תבלינים ועדינות מאופקת. המרלו רזרב 2000 של דלתון הפתיע אותי עוד יותר. יש לי וידוי – אני מעריך את היקב – קונה ונהנה מהיינות שלו אבל עדיין לא טעמתי מרלו שמצא חן בעיני מדלתון. עד יום שישי האחרון, כלומר. ההתבגרות לא הסירה מהיין את הפרי הבשל – ואף הפכה אותו למתוק יותר, אבל אז מגיע יובש מפתיע שמחזיק את החבילה הפירותית הזו היטב – והתחושה בפה היא רכה, נשית ומפנקת – אבל לא פחות – מאוזנת. חוויה אמיתית!
גם זאוברמן עושה מרלו (2005) ששווה אזכור, עם אף לא שגרתי שהרים הרבה גבות, עם קקאו מובהק שבולט מעל הכל, פרי עשיר, חבית נדיבה. מוצק ודחוס בחיך, לא בשל מידי – וירוויח מיישון של עוד שנתיים. משהו כמו 200 ש"ח – יקר, הממזר – אבל אם תתקלו בו כנראה שהוא לא ישאיר אתכם אדישים.
שמועות רבות התעופפו סביב אמפורה מאז עזיבת גיל שצברג לרקנאטי, אף אחת לא מהן לא הייתה חיובית. אבל מסתבר ששמועות, כמו שמועות – לא תמיד קשורות למציאות, וליקב יש יינן צנוע ונעים הליכות בשם דוד שעובד שם מזה שנה. אני מקווה להגיע ליקב בקרוב ולהתרשם מהיינות החדשים. בנתיים, קברנה רזרב 2003 – ניבאתי לו הצלחה לפני שנתיים - ואני שמח לדווח שצדקתי. קברנה ישראלי טיפוסי - מודרני ומהוקצע, בשל, בעל נפח אבל לא מוחצן מידי או בשל מידי. חטפתי בקבוק לדרך.
אם כבר בסימן מרלו אז אורטל 2004 של אנשי הרמה היקרים לא מבייש את הטרואר המהולל, ומצליח בצורה מבלבלת לדחוס כוח ורכות לאותה לגימה. המון המון פרי, לא מעט חבית – אבל במפתיע – מוכן לשתיה ומהנה גם עכשיו. כמו רוב היינות האלה – אני מאמין שגם כאן הסבלנות תשתלם היטב.
לקינוח, הופתעתי מריזלינג בציר מאוחר 2007 צנוע ונחמד של טפרברג, עם תפוחים וענבים וחמיצות טובה שהופכת את המתוק לטעים יותר. המחיר של כ-40 ממתיק עוד יותר את הקניה – שווה.
אלו רשומות מארכיון הבלוג דברים ששותים - על שתיה, ועל מה שמסביב שפורסמו בחודש מאי, 2009.
| זוג יינות חדשים … על בנימינה, תמונת מצב | |
 | עידן יהודה על בורדו מול העולם |
| ענבי הזעם של וזוב … על אוסטרי פשוט | |
 | בניית אתרים על החיפוש אחר הקלמנטינה הלא … |
 | drinking על החיפוש אחר הקלמנטינה הלא … |
