הטועמים הם חובבי אלכוהול (חלקם, כמוני, גולשי פורום יין ואלכוהול בתפוז) ששילמו מאה מצלצלין על הטעימה.

"הצדקת מחיר" זו אחת ההגדרות הכי סובייקטיביות שאני יכול לחשוב עליהן. מה שמוצדק מבחינתי יכול להיות לא מוצדק מבחינתך ולהיפך. הטענה שלי היא ש(לדעתי )לא מוצדק, בוודקה, לשלם על מיתוג (ואני מפנה אותך שוב לציטוט המודגש על הצורך שלנו לקנות משהו יקר).

אני לא מתיימר לדרג איכות של וודקה – ניסיתי לתאר מה היה חלק וטעים יותר בעיני. אני מסכים שהגרייגוס הייתה, לפחות בחציון העליון של הטעימה – אבל לטעמי לפחות, לא הייתה טובה משמעותית מהקטל וואן, ובטוח שלא הייתה טובה מהוויברובה שעולה כמוה.

לגבי הפראבדה אני חושב שדי ברור ממה שכתבתי שהיא לא הרשימה ולא עמדה ברמה של שאר הוודקות. אין לי בעיה להגיד שהזולות מתעלות על היקרות (ולכן הטענה שהמלך ערום), ואני חושב שבטעימה עיוורת הייתי מעדיף פינלנדיה על הקוואלי, למשל.

חבל שקאופמן לא הופיעה בטעימות.

מסכים שקוואלי, טראמפ, גרייגוס והדומות עולות יותר בגלל השם, העיצוב, והמעמד של מייצר הוודקה, או לפחות מי שעל שמו הוודקה נעשית.
בניגוד לגרייגוס, שלדעתי מצליחה לעמוד בטעמה באופן שמצדיק כזה מחיר, השאר נופלות דיי רחוק מכך. אבל להשוות את הסטולי עלית, הסינגל אסטייט או הגרייגוס לפראבדה והקטל וואן, ועוד לטעון שהזולות יותר מתעלות באיכותן? קשה לי קבל קביעה כזו.

לגבי פורמט הטעימה – שתיתי כוס מים בין כל משקה. הטעימה נפרסה על שעתיים שלוש, עם הרצאות, הסברים ושאלות תוך כדי. שתיתי כמות ששקולה לשליש צ'ייסר, אולי חצי מכל טעימה.

כלומר – 3-4 מנות אלכוהול בשעתיים שלוש, עם המון מים תוך כדי.

וודקה איכותית אינה כבדה, היא חלקה מאוד ולא אלכוהולית או צורבת ובהחלט אפשר להרגיש בהבדלים גם בין הוודקה ה-10 ל-11.

עם זאת, נשארו בטעימה עוד לפחות 4 וודקות שלא פתחנו, בהן אני זוכר את לבל ואת טראמפ, כי הרגשנו שמיצינו.

לגבי הסמירנוף בלאק – אני לא פחות סקרן להיות בטעימה של וודקות ממחירים 70-150 ש"ח, כי זה מחיר שאני עוד עלול לשלם מתישהו בניגוד למחירי ה-250-550 של הוודקות בטעימה. הקטל וואן הוכיחה לדעתי שהיא לא מתביישת בכלל מאחיותיה שעולות פי 4.

והטובה ביותר שטעמתי עד היום לא מיוצגת – סמירנוף בלאק, שמזוקקת בזיקוק דודי במקום רציף. מאוד טעימה, ושווה השוואה, אבל לצערי גם לא זולה.