חמש שנים מהבציר זה לא רע כלל, היראון 2003 עדיין טאניני למדי בפעם האחרונה שטעמתי לפני כמה חודשים. אני לא אתפלא אם יינות ישראליים מסויימים יחזיקו עשור. מה גם שאני חושב שהניסיון המעשי שטל פלטר מקבל כל שנת בציר חשוב יותר מאופי הביצר, כך שיינות 2006 ישמרו לאורך זמן רב מאשר 2003, שנחשב בציר גדול בזמנו.

הסמיון מעניין, אולי צריך להתרגל לטעם, אך בהחלט טעם מעניין כשהוא קר יותר הוא טוב יותר.
פטי ורדו, היה לי מאוד חומצי, טאני במידת מה, מריר ודיי כיסה לי בלשון על הפרי. לא יודע אם אוכל להתרגל ליין כזה זני.

לגבי השיראז קברנה 2003, טל שאל אותי מה דעתי והוא הסכים איתי שהוא די מאבד מהפרי ומהערננות (אם כי הגיל לא מורגש באופן אחר).

הסוביניון בלאן דווקא לטעמי השנה עשה קפיצת מדרגה משמעותית לעומת שנה שעברה. רוגוב חולק עלי ונתן ל-2007 נקודה פחות.

מה חשבת על הסמיון 2003 ועל הפטי ורדו?

לגבי "חמש שנים מהבציר" – אני חושב שזה די הרבה, הייתי מתחיל משלוש שנים. כשאני משקלל לזה את התקציב שלי והמחיר שאני מוכן לשלם על יין אז עבורי הכלל הוא "ממש סבבה לקנות לבנים של פלטר".

השיראז נפלא גם כן, אין מה להגיד. מפגין את מה שירז טוב צריך להפגין ואם תתנו לו להמתין לפחות עד 2011 (בסופה) הוא יפגין הרבה יותר.

היה אפשר לראות מה היינות של פלטר מסוגלים כשהיה בדקנטר הקברנה שיראז 2003 שכעת מתחיל את חלון השתייה שלו בערך ועדיין יין עוצמתי.

חמש שנים מהבציר להתחיל לשתות פלטר זאת המלצה.

סוביניון בלאן, אין מה להגיד, כל שנה טעים מאוד.