עדיין – אין ספק שברוב המסעדות, ההתחזרות חוגגת במחירי בקבוקי היין. וזה לאו דווקא קשור לעולם התל אביבי במקרה הזה. מתברר שלחזירות אין ממש גבולות.. :)

אני לא מדבר על "לשרוד" כמו שהגדרת את זה. יינות יכולים לשרוד לא מעט. השאלה אם כשמוכרים לך את זה במחיר פי שלוש מהמחיר הסיטונאי – האם לא הגיוני שתצפה לקבל את היין הכי טרי וטוב שיש בשוק?

סוביניון בלאן של גמלא יכול להחזיק שלוש שנים במקרר, אבל זה לא משפר אותו. הוא יכול להיות במקרה הכי טוב כמעט כמו בציר חדש, ובמקרה הפחות טוב – פחות טוב. אני מנחש שהמחיר שלו שם עומד על 70-90 שקל (מחיר סופרמרקט: עודף מ-30). בשביל כזה מחיר – לא תעדיף את הבציר האחרון?

גם לגבי הפסקה השניה שלך אני לא מסכים. כל חנות יין שמכבדת את עצמה תחליף לך בקבוק מקולקל. אני יכול להגיד שראיתי במו עיני שמחזירים לספשל רזרב בחיפה בקבוק לא מקולקל שהלקוח לא אהב (בטווח ה-50-100 שקל) והם קיבלו אותו בחזרה בלי לשאול שאלות (הבקבוק גם היה חם וישב איזה חצי יום באוטו בשמש).
דווקא המלצר/בעלים במסעדה שניסה לדחוף לנו בכוח את המרלו לא היה מקבל בקלות בקשה שלנו להחזיר את היין, במיוחד אם הוא היה סתם מבאס או אחרי השיא ולא מקולקל פרופר.

בנוסף, עד כמה שאני יודע לא מסעדות ולא חנויות לא סופגים יינות מקולקלים (לא כולל מתיישנים). אתה מחזיר אותם לספק תמורת זיכוי. מחירי היין במסעדות (שבהן זה מוגזם, כמו חרמון אדום ב-90-100 שקל) גבוהים בגלל חזירות לשמה. אני שמח לדווח שיש יותר ויותר דוגמאות נגדיות לזה, ומחכה ליום שזה יהיה הרוב.

לעומתם גמלא מרלו כנראה בסוף ימיו. מקסימום היית טועם ואם מקולקל שולחים אותו להביא בקבוק אחר… בניגוד לחנות יין, מסעדה לא יכולה לגלגל עליך את העלות של יין מקולקל. אחת הסיבות למחירים הגבוהים.