h1

סומלייה 2009

נובמבר 6, 2009

תערוכת סומלייה 2009

עוד שנה טסה מאז הסיבוב הקודם ושוב התכנסו כל אנשי התעשיה בהיכל התרבות בת"א. הארגון המקצועי והמוקפד הוא כבר שמו השני של סטודיו בן עמי - אבל הוא בכל זאת ראוי לציון.

השנה לא רצתי בין יקבים במטרה לטעום כמה שיותר דברים חדשים, ויותר עניין אותי לדבר עם אנשים, להתרשם בכלליות ולהנות. בין המוני האנשים שפגשתי או סתם ראיתי, במיוחד נעם לי להכיר את אורי חץ ועם גבי סדן – שאני מחכה בקוצר סבלנות להבשלת הפירות הראשונים בפרויקט שלו. אני מוכן להתערב שזה יעשה מהפיכה בשוק היינות מהסוג שמעניין אותי (אני גם מקווה שכמויות קטנות לא יהפכו את היין לקשה להשגה).

 בדרך כלל פחות מעניין אותי הדוכן של היקב הטוב בארץ – לא כי הוא לא טוב, אלא כי טועמים שם דברים שזמינים גם במקומות אחרים (או במקרר שלי). הפעם הם התעלו על עצמם. שלוש תחנות בדוכן – בכל אחת שלושה יינות כרם יחידני. בגזרת המרלו הטעימו אורטל (04), קלע (05) ויונתן (06) שעדיין לא יצא לשוק. בגזרת הסירה נכחו אורטל (04), תל פארס (06) ויונתן (07) שעדיין לא יצאו לשוק.

יינות סירה מסדרת הכרם היחידני של רמה"ג

תגידו – מה קורה עם האלכוהול? היינות מתחילים מ-15%, חלק מהסירה גם מגיעים ל-15.5% – וזה נתון שחולף מתחת לרדאר? אני מניח שביינות שעדיין לא יצאו לשוק התחושה האלכוהולית תתעדן – אבל עדיין, אחרי כמה טעימות כבר מרגישים את האלכוהול. למי יהיה חשק להעביר ערב על בקבוק? האלכוהול זה ביטוי מספרי למשהו יותר רחב לדעתי. אין ספק שרמת הגולן לא רק התניעו את מהפיכת האיכות של היין הישראלי – אלא ממשיכים להוביל אותה. מגמות כמו כרם יחידני (ומיתוגו) יהפכו למודל עבור יקבים רבים בעתיד, לדעתי. אבל האם זה הכיוון אליו רוצים ביקב להוביל את התעשיה? יינות בשלים, בומבסטיים, אלכוהוליים ומוחצנים?

אל תבינו לא נכון, אלו יינות מעולים, עם ריכוז, נפח ואופק יישון כמעט ללא תחרות. אני גם מניח שיישון הולם ירגיע מעט את המוחצנות של היין. אבל.

בסירה זה הכי מתפספס לטעמי. בכלל - איפה הסירה פה? הקלון? יינות הסירה עם 15.5% אלכוהול מתחרים בנחת עם המיטב שיש בדוכן האוסטרלי של מרש – מהצד השני של התצוגה. דווקא הסירה מסדרת ירדן היא הרבה יותר "סירה" לדעתי, עם גוף קל יחסית, חומציות ותיבול שמזכירים לי במשהו את הסירה שבשיראז. ברור שבמידה מסוימת ביקב פועלים לפי מה שהשוק רוצה. ברור שרוצים להתחרות במדרגת המחירים של יינות הדגל של כרמל, רקנאטי, יתיר וכו' – ובשביל לעשות את זה יש רצון להתחרות איתם בריכוז הפרי ובעוצמה. אבל דווקא בתור היקב שמוביל את התעשיה, הקטר - אפשר להוביל גם כיוון אחר. למשל אפשר לעשות מאחד הזנים דוגמה למשהו לא אוסטרלי באופי. אולי סירה ולא שיראז? אולי מרלו ולא שיראז? בציר מעט יותר מוקדם, אולי קצת פחות חבית – טוב, ביקב יודעים יותר טוב ממני מה לעשות עם הפרי המעולה שלהם…

 

תערוכת סומלייה 2009

תחת הקטגוריות כללי | Tagged , , | 2 תגובות »

h1

האבא של הקברנה

אוקטובר 31, 2009

שוב התכנס פורום היין של שרון ואסף, והפעם תחת הכותרת קברנה פרנק ישראלי. הבורדולזי שלקח לראשונה יאיר מרגלית והראה שיש מה לעשות איתו גם בארץ. היום יש אנשים שטוענים שזה מתמודד ראוי ל"זן הישראלי" שהרבה יקבים מחפשים. אישית אני חושב שעושים ממנו יינות טובים, הרבה פעמים יותר מעניינים ממרלו/קברנה גנריים – אבל את הדגל הישראלי הייתי מחפש דווקא בקריניאן או פטיט סירה.

טעמנו על עיוור את כל שבעת היינות, לצד כיבוד קל ומוצלח פרי מטבחו של שרון. הציונים שכתבתי הם יחסיים לטעימה הזו ולא על סקאלה אבסולוטית כלשהי, וציוני הפורום המשוקללים מופיעים בסוגריים.

Marie de Beauregard, Saumur Champigny - סגלגל בהיר שקוף למדי, אף שקט עם פרי עדין, תבלין ומעט עשב. בפה מעט חומציות וטיפה תיבול. חסרים: פרי, נפח, יובש. לא יודע אם זה אני או היין, אבל לא אהבתי. ג'וקר מהלואר. 105 ש"ח, ציון:  83 (78) (יבוא: הסקוטית)

שטרן קברנה פרנק 2006 – סגול עמוק ויפה, קליה, פלפל ירוק מודגש, פלפל שחור ואקליפטוס. גוף מוצק, טאנין ניכר משולב היטב באחלה פרי וחמיצות טובה עם תיבול עדין. סיום בינוני ארוך ומתובל. כ-90 ש"ח, ציון: 90 (84). אחרי הדיון עם הפורום אני חושב שאולי הגזמתי מעט עם הציון, בגלל השיפור לעומת היין הקודם. למרות זאת – כתבתי ציונים לפני הדיון עם השאר והחלטתי לא לשנות בעקבות דעת הרוב.

פסגות קברנה פרנק 2006 – צבע סגול אטום, עשבי תיבול, פלפל לבן, קליה, מעט אלכוהול. יובש עדין לצד פרי, נפח טוב, תיבול די חריף, סיום ארוך ומפולפל. יין מעניין עם ריכוז טוב, יותר עדין מהקודם. כ-90 ש"ח, ציון: 91 (88).

בן חנה, לה-מרי קברנה פרנק 2005 – אף פירותי, מעט בשל, שזיף, שוקולד וירקרקות אופיינית לזן. חומציות טובה עם פרי ויובש, רחב ונעים. לא פחות מורכב מהקודמים אבל יותר עדין ומאופק. אחלה יין. רשמים קודמים. כשהיה חדש עלה 120 ש"ח, בציר 2006 שיצא לשוק לאחרונה טיפס ל-135 ש"ח. 90 (92) – מצטיין הפורום.

פלטר, T-Selection קברנה פרנק 2005 – סגלגל שקוף למחצה, המון ירקרקות באף, קצת אלכוהול והפרי כמעט ולא מורגש. בפה טאנין עצמתי אבל לא חד, נפח טוב, חומציות, פרי שיוצר מתיקות מדומה, סיום ארוך ומתובל. האף ירוק מידי והפה לא היה מחובר לטעמי. בזמנו עלה כ-150 ש"ח, בצירים חדשים עולים יותר. כשטעמתי את היינות האלה בהשקה אצל משפחת פלטר הנחמדה לא ידעתי להגיד מה יקרה איתם כשהטאנין ידעך. היום אני פחות אופטימי – לפחות לגבי היין הזה. ציון: 87 (85).

ויתקין קברנה פרנק 2004 – שחור אטום עם שוליים סגולים, באף מעושן-קלוי, פרי יער וקקאו, בפה החומציות מחזיקה פרי עשיר, נפח טוב ויובש עדין. סיום בינוני, חומצי-פירותי. הפקק של הבקבוק היה רטוב עד השליש הקדמי ויכול להיות שהיין לא היה במיטבו. בכל מקרה היה מהנה וטוב. 90-100 ש"ח לבקבוק חדש. ציון: 89 (89).

מרגלית קברנה פרנק 2003 – ארגמן בוהק, אף שהזכיר קברנה סוביניון עם פרי יער, תיבול נעים וקקאו. גוף בינוני, פרי מעט מתקתק (2003?), סיום ארוך וקלוי. הייתי מוכן להמר שזה הג'וקר – קברנה סוביניון ישראלי איכותי כלשהו. יותר אהבתי את 2004. מחיר: אני לא מצליח לעקוב. ציון: 88.5 (89).

יינות ראויים נוספים שעושים בארץ מהזן כוללים את הלל של תניא ואת הרזרב המוצלח של רקנאטי. שוב תודה לשרון ואסף על הארגון והאירוח. פוסט מצולם של רותם

תחת הקטגוריות יין ישראלי, כללי | Tagged , , , , , , , | 9 תגובות »

h1

מיתולוגיה איטלקית

אוקטובר 31, 2009

שוב היה לי הכבוד לחלוק שולחן עם חובבי יין במרפסת השקטה של מיכאל ראב. מטרת המפגש הפעם, מלבד להפגיש חובבי יין – הייתה להפגיש שמות נחשקים באיטלקית עם כוסות היין של אותם חובבים. האוויר הנקי שמעל העמק, עצי הזית שמסביב, והחברה עשו משהו טוב ליינות – שגם ככה לא היו צריכים עזרה. כמו שאפשר לראות בהמשך – קצת חיפפתי ברישום והעדפתי להתרכז בחוויה, בארוחה ובשיחה. רשמים נוספים וגם צילומים יפים אפשר למצוא בפוסט של רותם. המון תודות למיכאל על ההזמנה, האירוח והחוויה. כמה מילים שרשמתי על חלק מהיינות:

Banfi, Cum Laude 2005 – היין פותח בפרי יער רענן ונמרץ, פלפל לבן וקקאו. בפה חומציות מצוינת, פרי עשיר, יובש מוצק אבל נעים. שוב החומציות עוטפת את הכל גם בסיום. בקצה הדף הדגשתי פעמיים: "בובה. בובה." סדר גודל של 150 ש"ח, תמורה לא רעה למחיר (למרות השם היומרני).

Castello du Brolio, Chianti Classico 1999 - אדום בהיר, מסריח במובן הטוב עם אדמה רטובה, שקי יוטה שמחזירים אותי לצופים, פרי אדום ומשהו שמזכיר רימונים. טאנין רענן ומלטף יושב על גוף קל עם חומציות טובה ופרי עדין ונגיעה מרירה. משלב הנאה עם אופי של הסגנון, יתאים לאוכל קל. מהנה מאוד (הסקוטית, ~100 ש"ח לבציר עדכני).

Col D'Orcia, Brunelo di Montalcino 1998 – טבק ועור משולבים בפרי אדום, נגיעות של תבלינים, בפה אחלה נפח, החומציות שולטת ביד רמה, מאחורי ממתין בסבלנות הפרי. יין עצמתי ועשיר שכדאי לתת לו עוד כמה שנים לפני הפתיחה (הכרם).

Il Poggione, Brunelo di Montalcino Riserva 1997 - הצבע מתחיל להתבהר וכמות יפה של משקע מקשטת את הכוס. באף שזיף מרוכז ועשיר מקושט בפלפל שחור. הפה משלב יובש, חומציות וחריפות ביחד, והפרי קצת מתבייש מאחור. אמנם הטאנין והחומציות עוד עובדים יפה, אבל משהו בצבע ובפרי מעידים על הגיל.

Banfi, Brunelo di Montalcino 1997 – מנצח הטעימה בלי למצמץ. יין עסיסי ומלא, עם חומציות מעולה, פירותי והדוק, סיום ארוך ופירותי. זה שהוא חלק, מהוקצע ונעים לא מפריע לו להיות עשיר ומלא. עקבות הזמן לא משפיעים עליו ויש לו עוד שנים ארוכות. תענוג של יין.

תחת הקטגוריות יין מהעולם, כללי | Tagged , , , , , | 2 תגובות »

h1

Don't think twice

אוקטובר 5, 2009

שוב הגיעה העונה, ואיתה פסטיבל הסרטים בחיפה שמביא לכאן אפילו תל-אביבים, רחמנא לצלן (חלקם אף מצוידים בדרכונים). על אותו דשא מפעם שעברה הופיע יקיר הבלוג - רוני פיטרסון שזנח חלק מהדיסטורשן ונתן כבוד לבוב דילן בהופעה משובחת.

עצירת ביניים בספשל רזרב שנמצאת ממול דאגה להצטיידות בבקבוק וכוסות - גם הפעם משהו פשוט ובלי להתפלסף. הבלוק באסטר של Concha y Toro, שוויין-ספקטייטור כינו בעבר Best Value on the Planet ממשיך לעשות עבודה טובה. מודל 2007, קברנה סוביניון Casillero del Diablo – כיכר השטן. ידידותי ונעים, מציע חבילה בשלה אבל לא מיץ פירות – עם בדיוק מספיק תיבול ויובש בשביל להחזיק את הפרי. כיף לשתיה ונגמר מהר מידי. ב-39 שקל אין מה להתלבט, מלבד כמה בקבוקים לקנות.

 אז אם אתם באזור לסרט או להופעה, מומלץ לחצות את הכביש ולהצטייד במשהו טעים

תחת הקטגוריות יין לאמצע השבוע, יין מהעולם, כללי | Tagged , , , | תגובה אחת »

h1

בשמחה וב-רון

ספטמבר 24, 2009

ערב ראשון: מלצרית אנרגטית ומושכת ממליצה לי באנגלית משובשת על הקרוז הרמיטאז', שהיה סבבה אבל פחות מוצלח עם האוכל. הכוסות, כמו ברוב המקומות שאכלנו בהם היו מצחיקות, שעטנז בין כוסות מהסרוויס של סבתא לכוסות דיג'סטיף, גבוהות וקטנות. איזה יין יש לכם? אדום או לבן. בצרפת הם לא עושים עניין מיין, ואין להם את הטקסים שיש אצלנו. אבי קלע בול – שם שותים יין, לא מדברים על יין. ערב רביעי:

Oratory Cotes du Rhone 2003

חצי בקבוק קוט דו רון נעים שהתנדף כלא היה לצד אנטריקוט עסיסי

מה שותים? אמנם על גדות נהר ה-Rhone אבל לא ממש באזור שמייצר יין – הנאמנות האזורית היא גבוהה, ובמסעדות הבסיסיות רוב היין האדום הוא קוט דו רון – רובם יינות אוכל פשוטים וטובים. פה ושם יש קרוז הרמיטאז', ובמסעדות המתוירות יותר גם יינות מאזורים אחרים. ערב שלישי: המארחים הנדיבים שלנו לקחו אותנו – עכברי אקדמיה צמאים למסעדה יוקרתית, ושם (כמו במקומות אחרים) חיכה שם מוכר על השולחנות. הקוט דו רון 2005 של גיגל הייתה הפתעה מהנה, פירותי ומודרני מעט ביחס לסגנון אבל ב-80 ש"ח שהוא נמכר בארץ הוא מספק תמורה יפה למחיר.

לגבי השאר – אשאיר את הבמה לכמה תמונות..

 
קוט דו רון של גיגל ובורגון של דובף

קוט דו רון אדום ובורגון לבן שהוגשו לצד פואה גרה ודג

קינוח אפוף פירות יער שונים

תחת הקטגוריות כללי | לכתוב תגובה »

h1

מחירי שתיה בדיוטי פרי

ספטמבר 18, 2009

בגלל שהפוסט הקודם בנושא תפס פופולריות מפתיעה והייתה לי חצי שעה להרוג לפני טיסה – שלפתי באומץ דף ועט והסתערתי כארבה על מדפים עמוסי כל טוב. בגדול – הרוב כאן זה ויסקי, סקרתי את רוב המבחר (להוציא אמריקאי ובלנדד סקוטי שלא הספקתי ומקאלן שפשוט עושים יותר מידי בקבוקים) ובנוסף אספתי כמה מחירי קוניאק ודברים פופולריים אחרים. המחירים שכתובים זה עבור ליטר אלא אם מצוין אחרת, והם נכונים לספטמבר 2009. מבצעים כמו 2 ב-X$ – אפשר לבחור כל שני בקבוקים שמשתתפים במבצע עבור אותו X. חבל שהחבר'ה בג'יימס ריצ'רדסון משקיעים באתר האינטרנט בערך כמו שהם משקיעים במחלקת היין שלהם, ודי לחכימא.

ג'יימס ריצ'רדסון נתב"ג: 03-9727272

לטובת האורחים שמגיעים מגוגל וממקומות אחרים – אתם מוזמנים לשוטט גם בשאר הבלוג

וויסקי, סקוטלנד, מאלט

ארדבג 10 – 69.9$
לאפרויג 10 – 55.9%, 2 ב-99.9$. קוואטר קאסק – 65.5$
לגבולין 16 – 69.9$
טאליסקר 10 – 62.9$
Ancnoc (אנקנוק) 12 – 49.9$, 2 ב- 89.9$. וינאג' 1994 – 69.9$, 2 ב- 129.9$
BalBlair – וינטאג' 1997 – 59.9$, 2 ב-99.9$. וינטאג' 1990 – 99.9$, 2 ב- 169.9$
היילנד פארק 12 – 48.9$, 2 ב-89.9$. 16 – 65.9$. 18 – 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנמורנג'י 10 – 59.9$, 2 ב-99.9$. 18 (700 מ"ל) 139.9$. סלר 13 – 79.9$
גלנמורנג'י Lasanta וגם Quinta Ruban כ"א 65.9$
גלנמורנג'י Nectar d'Or עולה- 79.9$ ו-Astar עולה 99.9$, 2 ב-169.9$
גלנפידיך 12 – 46.9$, 2 ב-85.9$. 12 קאורן רזרב – 53.9$, 2 ב-99.9$
גלנפידיך 15 – 59.9$. 18 – 73.9$, 2 ב-129.9$, 30 – 2 ב-399.9$
גלנליווט 12 – 55.9$, 2 ב-99.9$. 15 – 59.9$
גלנליווט Nadura עולה 73.9$
גלנליווט 18 – 82.9$, 2 ב-149.9$, 21 – 157.9$, 2 ב-299.9$
גלנליווט XXV (או: 25 שנה) – 305.9$, 2 ב-499.9$
גלן גרנט – 26.9$
Glen Dullan, גלן דאלן 12 – 75.9$, 2 ב- 129.9$
Tormore , טורמור 12 – 57.9$, 2 ב-99.9$
Strathisla, סטרתיסלה 12 – 52.9$, 2 ב-99.9$
גלנקינצ'י 10 – 61.9$
Cameron Brig Pure Single Grain – 35.9$
אברלור 10 – 48.9$, 2ב-89.9$. או 700 מ"ל ב-39.9$

וויסקי, אירלנד

ג'יימסון 27.9$, מארז של זוג ב-49.9$, גולד (700 מ"ל) – 70$, 2 ב-99.9$
ג'יימסון 18 (700 מ"ל) – 89.9$, 2 ב-169.9$
בושמילס 28.9$, 10 – 46.5, 2 ב-85.9$. בלאק בוש: לא היה.

וויסקי, סקוטלנד, בלנדד

ג'וני אדום – 25.9$, 2 ב-45.9$, שחור – 46.9$, כחול -230$
שיבאס 12 (750 מ"ל) – 35.9$, 3 ב-99.9$
שיבאס 12 (1,140 מ"ל) – 52.9$, 2 ב-99.9$
שיבאס Revolve (ריבולב) – 87.9$, 21 – 135.9$

קוניאק

הנסי וי.אס – 49.9$, וי.אס.או.פי – 69.9$, אקס.או 249.9$
אוטארד – נפוליאון – 73.5$, 2 ב-129.9$, אקס.או 112.9$, 2 ב-199.9$
Dupuy (כולם 700 מ"ל) וי.אס – 29.9$, אקס.או 105.9$, וינטאג' 1966 – 267.9$ במבצע 2+1

ליקרים ושונות

ואן גוך וודקה – 49.9$ לכל הטעמים
דרמבוי – 39.9$, 2 ב-69.9$
ייגרמייסטר – ליטר ב- 26.9$. 1750 מ"ל ב- 45.9, 2 ב-85.9$
ברנייגר (המכונה לצערנו גם "ייגר דבש") – 36.9$, 2 ב-69.9$
קוואנטרו – 31.9$, 2 ב-55.9$
באד אפפל – 29.5$, 2 ב-55.9$
בייליס – 27.9$
שרידנס 31.9$, 2 ב-55.9$
פימס 1 – 18.9$, 2 ב-35.9$
קלואה 24.9$, 2 ב-45.9$
אמרולה – 24.9$, 2 ב-45.9$

תחת הקטגוריות ויסקי, כללי | 16 תגובות »

h1

היראון השני

ספטמבר 4, 2009

כל מי שטעם כמה יינות מקומיים יודע להגיד שיראון הוא יין מצויין שגם מהווה benchmark לתמורה למחיר. אני גם מניח שאני לא חובב היין היחיד שמקדיש יותר ממדף אחד במקרר לבקבוקים כאלה. חובבי יין גם לא יערערו על הקביעה שכמעט כל יין שיוצא עם תווית של הרי גליל הוא טוב מאוד במחיר שלו. למרות כל התשבוחות האלה, איכשהו, היראון השני נדחק הצידה. אמנם הוא לא  מתיישן כמו אחיו הותיק יותר, ונכון – בטווח המחירים שלו מוכרים יותר קברנה מכל שאר הזנים ביחד – אבל לגימה קטנה, וכל זה לא ממש מעניין. יכול להיות שהיציאה של המירון החדש, המבוסס ברובו על סירה לא מסמן טובות ליראון סירה?

Galil_mountain-Yiron_Syrah

הרי גליל יראון סירה 2005 – צבע שחור-סגול מדהים ומהפנט, האף נוטף פרי סגול ממוקד ונקי שמריחים מהקצה השני של החדר – כל זה בלי להיות בשל מידי. כשמצליחים להתרכז בו שוב אחרי העושר הזה, מגלים גם קצת פלפל שחור, קקאו, ועם הזמן בכוס הוא חושף גם בשרניות אופיינית לזן. בפה גוף מלא עם מרקם נעים, פרי מרוכז היטב, יובש מלטף וחומציות עדינה, נגיעות עדינות של תיבול מהחבית שלא מרגישים כמעט. סיום ארוך ופירותי.

יין מהפנט, עשיר, מלטף, מצליח לשלב פרי עשיר ולהמנע ממלכודת של בשלות יתר וגליצריניות. אמנם אנחנו אוהבים ליישן יין, אבל כמה יינות מהרמה הזו מוכנים לשתיה כבר עם היציאה לשוק? תנו לו ניסיון, ואז כמוני – לכו לקנות עוד. יין מעולה, כל מילה נוספת מיותרת.

תחת הקטגוריות יין ישראלי, כללי | Tagged , , , , | 16 תגובות »

h1

טעימה מהרון

ספטמבר 4, 2009

הטעמים של המפגש הקודם עדיין מהדהדים בראש, וכבר הוזמנו בשנית למרפסת השקטה של מיכאל ראב – והפעם בנושא אחר. עמק הרון. המקום שמצליח (בנתיים) לשמור על מחירים שפויים גם כשבבורדו ובבורגון משתוללים. המקום שייננים ישראליים, עם הסתכלות קדימה – מחפשים להתאים את זניו לאקלים שלנו, שהרבה יותר קרוב לרון מאשר לבורדו. ובכל זאת, הייתי רוצה לראות בארץ יותר גרנאש, ויוניה וזנים אחרים.

Xenius Brut Reserva – אף לימוני ושמרי, בניגוד לקאוות אחרות – כאן הבעבוע עדין יחסית, חמיצות טובה, קצת הדרים וסיום חמצמץ בינוני באורכו. כיף של קאווה. כשטעמנו עיוור חשבתי שמדובר במשהו מהטווח של 60-70 ש"ח, ועוד יותר הופתעתי לטובה לגלות שהיא משאירה עודף מ-40. משמעותית יותר טובה מקאוות אחרות בטווח המחיר הזה.

Alain Graillot, Crozes Hermitage 1999 - פרי סגול מאופק משחרר טחב ואדמה. אחרי זמן מה בכוס חושף גם פלפל לבן ומינרליות. על החיך החומציות בחזית, נוקשה משהו, טאנין ניכר אבל לא מהסוג הגס, הפרי מאחורי כל זה ואליו מצטרפת נגיעה מרירה (קליפות הדרים?). סיום ארוך, משלב חומציות ויובש. אחרי כשעה בכוס, ועם התחממותו, החומציות מתעדנת מעט ויותר פרי יוצא החוצה. אני לא בטוח מה הזנים, אבל האופי של היין אומר סירה. מזכיר לי במשהו את הקרוז-הרמיטאז' של גיגל שטעמתי באיש הענבים.

שורה תחתונה – יין מלא אופי, מרגיש צעיר בגיל עשר – ופשוט חייב אוכל איתו. משהו שומני שישבור את החומציות ועם טעמים עדינים יחסית, שלא ישתלט על החיך. הסינטות שמיכאל הכין התאימו כמו כפפה, גם גבינות לא בשלות יכולות לעשות עבודה טובה.

Domaine Baruille, Châteauneuf-du-Pape 2001 – אדום בהיר לכיוון החום. פרי אדום נעים משולב בעור ותיבול מזרחי – שילוב שהזכיר לי ריוחה מיושן אם הייתי צריך לנחש על עיוור. מרקם חלק ונעים, טאנין רך, פרי ברקע, יופי של חומציות ונגיעות של תיבול.

יין נעים ומאוזן, שמוכיח שוב שלמרות שהצבע לא מבשר טובות – כל השאר יכול להיות בסדר גמור. לדעתי הוא בשיאו וישאר שם עוד כשנתיים. לא הייתי מיישן אותו עוד הרבה.

Domaine la Souco Papale, Châteauneuf-du-Pape 2000 – אדום כהה ועמוק, פרי יער מעט בשל יותר מהיינות הקודמים, משהו שהזכיר לי רוטב סויה ופלפל שחור. פרי נעים, בולט יותר מהקודמים, חומציות עדינה, טאנין בדיוק במידה. מאוזן בדיוק, מעט יותר פירותי (ומודרני) מקודמיו ובמעט מילים – טעים ומהנה. אפשר עוד?

Chapoutier, Barbe Rac, Châteauneuf-du-Pape 1998 – אף מתוק ובשל עם פורט, צימוקים, קומפוט ושזיפים מיובשים. גוף מלא עם פרי מתקתק, חומציות וטאנין ברקע, משרה תחושה של חריפות ואלכוהוליות. סיום יבש ופירותי. מסביב לשולחן – היין הזכיר לנו אמרונה, סגנון שאני לא כ"כ מתחבר אליו בנתיים. 15.5% אלכוהול בתוספת הבשלות הפירותית יוצרים יין מעניין, אולי אפילו יותר קינוח באופי שלו – אבל פחות הטעם שלי. להגיש עם גבינות חריפות יחסית.

טעימת שאטונף דו פף

צילום: רותם

המון תודה למיכאל על היוזמה ועל האירוח המפנק.

תחת הקטגוריות יין מהעולם, כללי | Tagged , , , , | 2 תגובות »

h1

הציפור המשכימה תופסת את האשכול

אוגוסט 29, 2009

SMS לילי ופשוט "רוצה לבצור קצת ענבים?" - "האם הבציר המאוחר מתוק?" לא אחרה התשובה. קיוויתי לקצת אור בחמש בבוקר, אבל הצבע של השמים היה שחור-כחול כמו הפטיט סירה. אם כבר לעשות את כביש החוף בשעה כזו – אז אין ליווי יותר טוב מאשר ג'ניס ג'ופלין בוודסטוק, ושמישהו ישלח איזה בקבוק מאלט טוב לעורך של 'לילה של אלבומים' המשובחת של 88fm.

בלי טקסים, בשש בחצר האחורית של הבלוגלובסקים קיבלתי מזמרה, ארגז ושורה ויצאתי לדרך בין אשכולות שיראז. טעים! מתוק, ומרגישים טאנין כשמשחקים עם הקליפה על השיניים. כמה ארגזים מלאים אחרי זה הצטרפנו לאלו שבוצרים קברנה פרנק בקרקע החולית שבפאתי המושב. הגענו בדיוק בשביל לעזור להעמיס את הארגזים האחרונים. היות וכוח האדם היה כ"כ מיומן החליטו להפקיד בידינו כמה שורות ארוכות של פטי ורדו. ה-PV ממזר, יש לו המון אשכולות קטנים שמיטיבים להסתתר – גיליתי שהוא משמש כבלנדר לקברנה פרנק. מצאו את ההבדלים:

יוצאים לדרך כרם השיראז בחצר האחורית של יקב ויתקין

בניגוד לכרם השיראז שמיועד להיות בלנדר ביינות הבסיס, היה מרשים לראות ב-PV הבשלה אחידה לחלוטין, פרי עבודה בכרם של גזימת האשכולות המאחרים מבעוד מועד, ושליטה על חשיפה לשמש באמצעות גיזום העלים – לפי מיקום האשכול על הגפן. בין כפות הידיים הסגולות נהניתי להכיר אנשים מעניינים, חברים של היקב ואוהבי יין.

אשכול ענבי שיראז על הכרם ביקב ויתקין

חיש קל התמלאו ארגזים באשכולות פטי ורדו קטנים וסגלגלים ושמנו פעמינו לארוחת בציר פרי מטבחה של שרונה, עם לחמים תוצרת בית, גבינות וממרח פסטו שמפיל לרצפה. ליד השתיה הקלה – ערימת בקבוקי מסע ורוד 2008 שנלגמו כמו מים – בדיוק לקונטקסט כזה התכוון המשורר כשהמציא יינות כאלה.

 סעודת בציר

ויתקין, מסע ישראלי ורוד 2008   

לקינוח בוצעה גיחה קצרה ליקב, שם טעמנו ממיכלים ויוניה, גוורץ (זיהיתי עיוור – אבל זה מבחן קל) וריזלינג שנבצרו לפני ימים בודדים וחלקם עדיין לא החלו תסיסה. לכל אחד מהם אופי אחר של פרי מרוכז באף, ובפה המתיקות פשוט מהממת את החיך ומקשה להבחין בשאר, מלבד הריזלינג שהציג חומציות יוצאת דופן. משם לחדר החביות, קברנה פרנק  2008 (שוב זיהיתי), וקריניאן 2008 מחביות שונות. שניהם מריחים נהדר, אבל בפה נתקלים בחומה של מרירות, בוסריות וטאנין – משהו שעדיין לא דומה לתוצר הסופי שאנחנו מכירים.

 הענבים, האנשים, האווירה, הלך הרוח – זה יין.

תודה!

תחת הקטגוריות חוויות, יין ישראלי, יקבים, כללי | Tagged | 3 תגובות »

h1

הפתעה פשוטה

אוגוסט 26, 2009

רק עכשיו כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט נזכרתי שזה היין שפתח את הבלוג. וואלה, כמעט שלוש שנים מהפוסט הראשון - אז בציר 2005. התקדמנו קצת מאז. חסל נוסטלגיה וקדימה לעבודה

גמלא סוביניון בלאן 2008 – נקי, פירותי, אשכולית ופרי טרופי, חומציות, ריכוז, פרי מעט מתקתק לכל האורך. כל לגימה הודפת מעט את החום שבחוץ, ולמרות הבשלות הטובה של הטעמים – אחוז האלכוהול נשאר שפוי (13%). ב-30 ש"ח – מה צריך יותר מזה לאמצע השבוע בקיץ? יין כיפי שנגמר מהר מידי, תמורה מעולה למחיר מצחיק.

מהבציר ההוא לא כ"כ התלהבתי. הטעם שלי השתנה? היין השתפר? לא ברור. מה שברור זה שאני הולך לקנות עוד, ולצרף גם את האח מסדרת ירדן שאף הוא לא הרשים אותי כשעוד הייתי בשא"ש. טוב, בכל זאת מאז אני (קצת) פחות אלרגי לחבית בלבנים שלי.

תחת הקטגוריות יין ישראלי, יין לאמצע השבוע, כללי | Tagged , , , , | 5 תגובות »

h1

מי הזיז את החבית שלי?

אוגוסט 23, 2009

טוליפ קברנה סוביניון רזרב 2006

כמעט שנה המתין הבקבוק בסבלנות במקרר, מאז הביקור האחרון ביקב. רציתי לראות אם היובש ישתלב יותר טוב בשאר הטעמים אחרי זמן מה. ליין צבע סגול אטום ויפה, באף פרי יער בשל למדי, מוחצן ומרוכז, עטוף בפצצה של שוקולד מריר, וניל וקליה. גוף מלא, עמוס פרי, יובש עדין ונעים, שמנוני-גליצרולי על החיך, מעט כבד. אז מגיע הסיום וחושף את היין במערומיו – פתאום רוב הפרי מתנקז החוצה, ונשאר אפטרטייסט קלוי וקרמלי עם מרירות ניכרת. רק החבית.

ליקב היה פרי טוב והם ידעו לטפל בו ולמצות אותו היטב בצבע ובטעמים. לדעתי הם לא צלחו בטיפול בחביות, והפרי לא מחזיק 18 חודשי חבית – חבית שלפחות לטעמי הייתה בדרגת קליה גבוהה מידי. ידעתי שאני פותח בקבוק מודרני, עמוס בפרי ובעץ, אבל כדאי שהם ישתלבו טוב יותר זה עם זה. נמכר בכ-90 ש"ח.

בשורה התחתונה – אני חוזר לסדרות הג'אסט והמוסטלי המוצלחות של היקב, שמנפקות יינות פירותיים ונקיים במחירים נוחים לשתיה יומיומית, במיוחד הקברנה פרנק והקברנה סוביניון החביבים שלהם.

תחת הקטגוריות יין ישראלי, כללי | Tagged , , | 7 תגובות »

h1

חוויה בתמרת

אוגוסט 22, 2009

אחרי שהיה לי העונג לפגוש את מיטב היינות הישראליים ממרתפו של מיכאל ראב, היה לי הכבוד לקבל הזמנה גם למשהו בניחוח זר. לרותם ולי היה ברור שלא נצליח להביא יין שיכבד את המעמד – אז החלטנו על בשר. התייצעות זריזה עם הקצב אצל סמיר המיתולוגי בטבעון הובילה לתשע פרוסות סינטה אדמדמה באמתחתנו – כאילו יד הגורל שמה את הבשר האיכותי הזה בדרך מחיפה לתמרת.

החושך בשעה שהגענו כבר כיסה את הנוף, אבל ישיבה במרפסת המרווחת לא יכלה שלא להזכיר לי מדינות יין מתוקנות (אולי טוסקנה, שעדיין לא ביקרתי בה). שקט, אוויר טוב, עצי זית שגם תרמו לצלחותינו שמן וזיתים. פתחנו את החיך עם מבעבע דרום אפריקאי שענה לשם Swartland Cuvée Brut (יבוא: קיפיס). המבעבע היה פרחוני ופירותי מאוד באף, בפה בעבוע גס, פרי מתקתק ומעט חומציות. נחמד אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה – התאים בדיוק לתפקיד ניקוי החיך ופתיחת התאבון למנה העיקרית:

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

צבע אדמדם יפה, אטום לחלוטין במרכז. באף גרגרי יער מרוסקים ועשירים – עצמה, ללא בשלות או מוחצנות. בפה גוף מלא, ריכוז מצוין, חומציות ניכרת וטובה, ושורה של טאנינים מוצקים אבל לא גסים – שמתחילים להשתלב בכל השאר. סיום ארוך מאוד, שממשיך בשילוב המוצלח של הפרי, החומציות והיובש. אם הטעימה הראשונה הזו, מבקבוק שעמד פתוח שלוש שעות – הייתה היחידה, הייתי חושב שזה יין מרשים אבל לא מבין כלום בעצם.

בעוד היין מתאוורר ומתעורר, מחבת פגשה נתחים אדומים לפגישה קצרה אבל לוהטת, שהשאירה סינטות צרובות מבחוץ ואדומות מבפנים – ללא רוטב ותיבול או אפילו מלח – הבמה היא של היין. בנתיים היין משיל שכבה אחר שכבה וחושף רבדים של קליה עדינה, עור, קפה ואדמה. כל הרחה חושפת רובד נוסף. עד הלגימה האחרונה, אחרי יותר משש שעות מהפתיחה היין משדר צעירות ורעננות. אין בו את הנשכנות של ברולו ינוקא, אבל החומציות המפעמת בו, היובש הנמרץ, הפרי העשיר והצבע – כל זה מרמז על יין בן 4-6, ולא על יין בגיל 12. קשה לי להעריך פוטנציאל יישון על סקאלות ארוכות כ"כ, אבל אני חושב שעוד עשור יעשה לו רק טוב, ובכל מקרה לא הייתי מתקרב אליו לפני 2013-4. בשורה התחתונה: יין הדוק אבל לא סגור, פירותי אבל לא מוחצן, מבוגר בשנים אבל צעיר בכוס. עשיר, מורכב, מאוזן. חוויה.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

כוכב הערב. צילום: רותם

סינטה אדירה, פרי סכינו של סמיר הטבעונאי

בפוסט של רותם, האחראי על התמונות כאן – אפשר לקרוא תיאורים יותר מפורטים ויסודיים. המון המון תודה למיכאל על היוזמה, האירוח והחוויה.

תחת הקטגוריות חוויות, יין מהעולם, כללי | Tagged , , , | 2 תגובות »

Older Entries »